דו"ח ועדת החקירה של הפרלמנט האיטלקי על פרשת פאראגון - אירוע הריגול אחרי עיתונאים ופעילי זכויות אדם באמצעות תוכנה של חברת הסייבר הישראלית - משאיר הרבה מאוד סימני שאלה. גורמים המעורים בפרשה אומרים בשיחה עם ynet שמדובר למעשה בסימני קריאה: הדו"ח, שמאשר שכוחות הביטחון והאכיפה האיטלקיים ריגלו אחרי פעילי סיוע לפליטים, מטייח את העובדה שהם עקבו גם אחרי עיתונאים.
6 צפייה בגלריה
ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני. הממשלה בראשותה אישרה ריגול אחר פעילים ועיתונאים
(צילום: Filippo Monteforte, AFP)
ככל הידוע, ממשלת איטליה וגם ועדת החקירה של הפרלמנט האיטלקי, דחו את הצעת פאראגון להוכיח בוודאות שהעיתונאים היו תחת מעקב. ניתן להעריך שהדבר נעשה במטרה למנוע מבוכה רבה מממשלת איטליה.
סתירות אחר סתירות
כמה חודשים לאחר התפוצצות הפרשה נראה שהריגול האיטלקי אחרי אזרחי המדינה הוא היחיד שנותר כתעלומה. כזכור, בינואר השנה הודיעה חברת מטא, כי נחשפו פריצות באמצעות מערכת "גרפיט" של פאראגון לכ-100 משתמשים של מערכת וואטסאפ בכ-20 מדינות, מהם שבעה אזרחים איטלקיים. כל שאר המשתמשים לא נחשפו עד היום.
בשבוע שעבר התפרסם דו"ח של וועדת חקירה שהוקמה בפרלמנט האיטלקי, ממנו עלה ששני ארגוני ביטחון איטלקים השתמשו בגרפיט: סוכנויות AISE (המוסד האיטלקי) וסוכנות AISI (השב"כ האיטלקי). לפי הוועדה, המעקב היה כנגד גורמים שהוגדרו "יעדים בעלי עניין ביטחוני" והדבר נעשה על פי חוק ועם ייעוץ משפטי.
בחודש מרץ הוועדה שמעה עדות של תת השר אלפרדו מנטובאנו, שאישר שממשלת איטליה עשתה שימוש בגרפיט כדי לרגל אחר ארבעה חברי ארגונים הומניטריים שנחשבו לאיום על הביטחון הלאומי.
עם זאת, הוועדה קבעה שהיה עוד אדם תחת מעקב - העיתונאי פרנצ'סקו קנצ'לטו, עורך האתר Fanpage.it, שהיה הראשון שחשף שהוא נמצא תחת מעקב. בריאיון ל-ynet בפברואר הוא אמר: "דאגתי מאוד. עבורי, להיות מטרה לריגול זו בעיה גדולה. אני חושב שריגלו אחרי רק בגלל שאני עיתונאי".
אלא שכאן באורח פלא, הוועדה לא מצאה עדות שגופי ביטחון איטלקים אחראים למעקב. מה שמשאיר את כולם עם השאלה המטרידה: איזה ארגון בטחוני במדינה אחרת בעולם יתעניין במקורות ובשיחות של עיתונאי, שפרסם תחקיר על הקשר בין המפלגה הפשיסטית האיטלקית לבין פעילים אנטישמיים?
התשובה היא בוודאות רבה - ארגון איטלקי. בהתאם, החברה הציעה לאיטלקים קוד מחשב קצר, תוכנה שנועדה למטרה אחת: לגשת למאגר המעקב של המערכת, שמותקנת אצל גופי הביטחון האיטלקיים, ולתת תשובה - האם מספר הטלפון של קנצ'לאטו נמצא במאגר.
ועדת החקירה האיטלקית העדיפה שלא לקבל את ההצעה הישראלית ולקבל את עדויות ראשי ארגוני הביטחון שהם לא ריגלו אחרי עיתונאים. גם בישראל הופעל לחץ גדול על פאראגון שלא לחשוף את נתוניה כדי לא להביך את ממשלת איטליה.
אם קנצ'לטו היה אכן תחת מעקב של מדינה זרה, איטליה לא הייתה אמורה לעבור על זה לסדר היום. אזרחי המדינה אמורים לחוש מוגנים וסוכנות AISE האיטלקית הייתה אמור לחקור ולמצוא את הגורם העוין הזר. זו לא אמורה להיות חקירה מסובכת - צריך רק לקבל את ההצעה של פאראגון למצוא מי ניהל את המעקב. הסירוב של האיטלקים הוא הכובע שבוער על ראשם.
האשמה עדיין על פאראגון, אבל גם על ממשלת איטליה
בריאיון בפברואר אמר לנו קאנצ'לטו: "הייתי מצפה שאם איטליה אכן מעורבת בזה, שמישהו בממשלה יגיד 'אנחנו משתמשים בפאראגון אבל כדי לאתר פושעים במאפיה, או סוחרי סמים, אבל לא עיתונאים. ולכן אנחנו פותחים בחקירה מקיפה כדי למצוא אם מישהו חרג מסמכותו'. או שיגידו 'זה מאוד חמור שמדינה זרה מרגלת אחרי עיתונאים שלנו, ונעניק לך את התמיכה כדי למצוא מה קרה, נצמיד לך את המומחה הכי טוב במשטרה כדי לעזור לך'. אבל שום דבר מזה לא התרחש".
זה עדיין לא מנקה את פאראגון. החברה מצהירה תמיד שכלי הריגול שלה מיועד לפעולה נגד פושעים וטרוריסטים, ושהיא לא תאפשר שימוש בו כנגד עיתונאים, פעילי זכויות אדם או אזרחים מהשורה. הבעיה עם ההצהרה זו, שהיא מסתפקת בהודעה של גופי הביטחון שבני האדם שנמצאים תחת מעקב חשודים בפעילות לא חוקית והמעקב נעשה על פי חוק.
מבחינת פאראגון, ההצהרה של איטליה, ששלושת פעילי ארגוני הסיוע לפליטים חשודים בפעילות לא חוקית, מספיקה כדי להכשיר את המעקב אחריהם. לפי ההיגיון הזה, ממשלת הודו הייתה יכולה להודיע שהאם תרזה חשודה בפלילים ובכך להצדיק מעקב אחריה. אבל מרגע שהאיטלקים הגדירו את המעקב אחרי הפעילים החברתיים כחוקי, בפאראגון התמקדו בעיתונאים.
למרות שפאראגון מצהירה שכלי הריגול שלה מיועד לפעולה נגד פושעים וטרוריסטים בלבד - היא מסתפקת בהודעה של גופי הביטחון שאלו הנמצאים תחת מעקב חשודים בפעילות לא חוקית והמעקב נעשה על פי חוק
אלא שממשלת איטליה לא ביקשה להכשיר את המעקב אחר העיתונאים. להיפך – היא התכחשה לו, למרות שידעה שבחברה יודעים את האמת. בכך היא הפרה את תנאי הרישיון של פאראגון ואת הרגולציה של משרד הביטחון הישראלי.
החברה, שהודיעה בתחילה על השהיית הרישיון, הודיעה על ניתוק סופי תוך ויתור על חוזה של עשרות מיליוני דולר. כעת הודיעו האיטלקים שהם בכלל אלה שניתקו את הקשר עם החברה. לפי דיווח באתר Intelligence Online, כבר נמצאה מחליפה לפאראגון - חברת הסייבר ההתקפי האיטלקית NEGG.
"הצענו לממשלת איטליה ולפרלמנט דרך לבדוק האם נעשה שימוש במערכות פאראגון נגד העיתונאי, תוך הפרת חוק האיטלקי ותנאי ההסכם. לאחר שהרשויות באיטליה בחרו שלא להתקדם עם פתרון זה, ביטלנו את החוזים באיטליה" נמסר מפאראגון.
6 צפייה בגלריה
בפאראגון טוענים כי ממשלת איטליה הפרה את תנאי הרישיון של החברה ואת הרגולציה של משרד הביטחון הישראלי
(איור: Shutterstock)
הצעד של מטא שיבש תהליכי חקירה
הרבה תקוות תלו בארגוני זכויות אדם בחקירה הפורנזית של ארגון סיטיזן לאב הקנדי, שמתמחה בזיהוי מתקפות סייבר התקפי, זאת כאשר מכשירי הטלפון של קנצ'לטו ואחרים נשלחו לארגון לבחינה מדוקדקת.
במרץ השנה הארגון פרסם דו"ח ממנו עולה שייתכן והמערכת של פאראגון פעלה מחוות שרתים בגרמניה. החוקרים זיהו טביעת אצבע של גרפיט שהם כינו "הפרצל הגדול", ורשימת מדינות שנמנות כנראה עם לקוחות פאראגון, כולן מדינות דמוקרטיות. דבר אחר חשוב לא נמצא: שמות של עיתונאים ופעילי זכויות אדם נוספים, מלבד האיטלקים.
אז אחרי שהתפזר העשן מעל הפרשה שנחשפה בינואר, מתברר שחמשת האזרחים האיטלקים הם הקורבנות היחידים בפרשה. שאר 90 או יותר משתמשי וואטסאפ שהיו תחת מעקב לא נחשפו. ההסבר הסביר לכך – מדובר בפושעים שהיו תחת חקירה. למעשה הצעד של מטא לדווח להם שהם תחת מעקב, שיבש הרבה מהלכי חקירה ואולי מנע העמדה לדין של עבריינים.
6 צפייה בגלריה
מארק צוקרברג. מטא מיהרה לדווח למשתמשים שהם תחת מעקב, ושיבשה בכך תהליכי חקירה של פושעים
(צילום: AP Photo/Godofredo A. Vásquez)
"חוק הפטיש של מאסלו" אומר שאם נותנים לילד פטיש, הוא דופק על כל מה שהוא יכול. אולי צריך לנסח את זה כחוק הסייבר ההתקפי, בין אם זה מתוצרת NSO או פאראגון: תן לארגון כלי נשק התקפי ובמוקדם או במאוחר הוא ישתמש בזה כנגד כל מי שהוא נתקל בו. נראה שזו הבעיה העיקרית שניצבת בפני פאראגון, שהגדירה את עצמה כמפתחת נשק אתי. התדמית הזאת נפגעה קשה בפרשה, למרות שהשימוש הלא אתי היה מצד הלקוח.
המעקב אחר פעילי ארגוני הסיוע לפליטים הוא ממאבק גדול ומעורר ויכוחים עמוקים בחברה האיטלקית סביב הניסיונות הנואשים של פליטים מאפריקה שמתרכזים בלוב, לנסות ולהגיע לאיטליה.
הממשלה הימנית של איטליה רואה בהם איום ורודפת את הפעילים, בעוד המפלגות האחרות מגינות עליהם. הפעילים החברתיים שהממשלה הודתה שעקבה אחריהם היו לוקה קאסאריני, וג'וזפה קאצ'ה, מייסדי ארגון לסיוע לפליטים וממבקרי הממשלה הקולניים ביותר.
המעקב אחר פעילי ארגוני הסיוע לפליטים הוא ממאבק גדול ומעורר ויכוחים עמוקים בחברה האיטלקית סביב הניסיונות הנואשים של פליטים מאפריקה שמתרכזים בלוב, לנסות ולהגיע לאיטליה
פעיל שלישי היה האב מתיה פרארי, שתומך ומסייע לפליטים בשם הכנסייה. הממשלה הכחישה שעקבה אחרי הטלפון שלו, כמו שהכחישה שעקבה אחרי העיתונאי קאנצ'לטו. בחודש שעבר נחשף מעקב אחר עיתונאי נוסף ב-Fanpage, צירו פלגרינו.
מעקב אחר פעילים חברתיים הוא עניין שלא עולה על הדעת במדינה דמוקרטית, כל עוד הם חשודים בפעילות במסגרת שליחותם החברתית. מעקב אחרי כמרים, וכוהני דת בכלל, הוא עניין מזעזע. אבל מעקב אחר עיתונאים הוא עניין חמור מכולם. לא הגנת הפרטיות היא העניין העיקרי פה, אלא פגיעה ישירה ביכולת של עיתונאים לקבל מידע ממקורות. ואין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית שמבקרת את הממשלה.
