יהיה טוב / יסמין מועלם / מילים: יסמין מועלם, לחן: יסמין מועלם, מאור שושן וטהר שפי רפלד
חרבו דרבו / נס וסטילה / מילים: דור סורוקר, נסיה לוי, אוראל שמאילוב ורוי שני כרמל, לחן: דור סורוקר, נסיה לוי, אוראל שמאילוב ורוי שני כרמל
עוד יום בעזה / נועם צוריאלי / מילים: נועם צוריאלי ויקיר בן טוב, לחן: נועם צוריאלי ויקיר בן טוב
"כל השירים האלו התנגנו ברדיו בזמן השהות שלנו בשבי. כל השירים האלו מביעים תקווה שיהיה טוב, כמו בשיר של יסמין. השיר של נועם צוריאלי הוא על חייל מילואים שנכנס לעזה. מאוד התחברתי למשפט שהוא אומר שם, 'להיות ראויים, לא השבוע, לא השנה, כל החיים', וגם למשפט נוסף, כזה שנותן חיזוק, שאומר 'שהחושך מפחד מהאור'. זו הייתה תקופה שבה שמענו רדיו בשבי, וביום חמישי אחד שמענו באחת התחנות את המצעד השבועי, העברי והלועזי של הטופ-10. התחלנו לשמוע את המצעד מהמקום האחרון עד לראשון, שמענו את 'חרבו דרבו' וישר התאהבנו בשיר. השיר ממש הרים אותנו, הקפיץ אותנו ואת המצב רוח, ומאז כמעט כל שבוע, בתקופה שנתנו לנו להקשיב לרדיו, שמענו אותו כי הוא נשאר במצעדים במקום הראשון או השני. חיכינו כל הזמן לשמוע את השיר, התפללנו שהוא יתנגן גם סתם פתאום".
נס וסטילה: "אין מילים לתאר את התחושה שעוברת בנו לשמוע ש'חרבו דרבו' נתן לך, קרינה, כוח במקום הכי חשוך שיש - זה מחזק אותנו לא פחות ממה שחיזק אותך. הלוואי ונמשיך ליצור מוזיקה שתהיה דלק לנשמה, גם ברגעים הכי קשים. אוהבים אותך, קרינה".
שרית חדד / מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז
"יש מספר שירים שנחרתו לי בראש, אחד מהם זה השיר של שרית חדד 'שמע ישראל אלהיי' ('כשהלב בוכה', ר"ש). הייתה לי בשבי הרעלת קיבה ממש קשה, חשבתי שאני צריכה להיפרד מהמשפחה, התחלתי להיפרד מההורים, מהחברים, מהאחיות שלי, מכולם. לא הצלחתי אפילו להגיד את 'מודה אני', שאמרתי כל לילה: שאני עדיין חיה ולמען מחר. כשהתעוררתי בבוקר הייתי בשוק, אבל גם אז לא הצלחתי שוב להגיד 'מודה אני'. בדיוק נכנס אחד המחבלים ורכן מעליי כדי לבדוק אם אני עדיין נושמת. הוא עבר לרדיו שהיה שם ושיחק עם התחנה, נעצר לרגע בדיוק בקטע שבו שרית חדד שרה 'שמע ישראל אלהיי, אתה הכל יכול'... ואז החליף שוב תחנה.
"הסתכלתי לעבר החטופה שישבה מולי, הבטנו האחת לשנייה בעיניים. אפילו שלא הצלחתי להרים את הראש, חייכתי, הצלחתי לחייך ואמרתי לעצמי שזה המסר בשבילי. ניסיתי להיזכר איך ממשיך הפזמון בשיר שמסתיים ב'לא נותר בי כוח', ואז החלטתי שאני משנה את המילים ל'יש לי את כל הכוח' - כי האמנתי שיש לי את כל הכוח שבעולם ושאני אצא מזה כמו גדולה. בסוף היום הצלחתי להתאושש".
"היו כמה שירים ששרתי כי הייתי צריכה לשמור על עצמי בסיטואציה המשוגעת הזו. איך אפשר שלא להשתגע? אז הייתי שרה את 'בייבי שארק' ואת 'שיר הציפורים'. שרה בקול, מפזרת את השיגעון שלי לכל כיוון. כי אם הצלחתי לגרום למחבל ששמר עליי לשמור עליי שאישאר בחיים - כי לשבת איתי זה אחלה צחוקים - אז עשיתי את המשימה שלי.
"היו גם שירים עם משמעות, עם מילים ששרתי לעצמי. את It's Raining Men התחלתי לשיר כי בטעות הצלחתי לראות גשם יום אחד, זה גרם לי לאושר גדול כי הצלחתי לראות ולו רק לרגע אחד קצת טבע. אין לי מושג של מי הביצוע אבל הוא התנגן לי בראש.
"מה שעוד שרתי ללא הפסקה זה השיר של שרית חדד 'שמע ישראל אלהיי'... ('כשהלב בוכה') והוא מבחינתי היה כמו תפילה. זה שיר שמהרגע ששמעתי אותו, הרגשתי אליו חיבור ממש עמוק. זה שיר שחיזק אותי. זה שיר שגרם לי מאז ומתמיד לצמרמורות וגרם לי לבכות. בזמן השבי באחד הבתים, לחדר שאסור היה לנו להיכנס אליו הייתה דלת מעץ, הדלת הייתה פצועה, סדוקה, והסדק נראה בדיוק כמו מפת ארץ ישראל - וזה הזכיר לי את השיר, שמאז ליווה אותי בשבי. עכשיו כשאני שומעת את השיר הזה של שרית, אין פעם שאני לא מקבלת צמרמורות ובוכה - אבל זה תמיד ממלא אותי בתקווה ובכוח.
"כדי לחשוב בשבי על בן הזוג שלי, מתן צנגאוקר, הייתי שרה את Aeroplane, שיר שהייתי שרה איתו באוטו. כדי לחשוב על המשפחה שלי הייתי שרה לי שירים של פלפלים אדומים חריפים, על אילנה, על אילנה של פעם, של הבית, של מקסיקו, אילנה ששומעת את השירים שאחי היה מנגן בגיטרה, השירים שהוא היה מנסה ללמד אותי. גדלתי על מטאליקה, רד הוט צ'ילי פפרז, אוזי אוסבורן. מוזיקה מאפשרת לי להיכנס למציאות אחרת, לחיות בעולם אחר. מוזיקה תמיד הייתה בשבילי כדי להתנתק, להתאוורר כשאני בדיכאון או כשאני שמחה".
שרית חדד: "לאורך השנים הרבה אנשים שיתפו אותי ברגעים שלהם עם השירים שלי. בשמחות, בעצב, בטקסים, בלידות, סוג של פסקול בחיים של אנשים. אין זכות גדולה מזו. לא האמנתי ששירים שלי יהפכו גם לפסקול בתקופת שבי של אנשים, אחים ואחיות שלי. אני מתקשה לדמיין את הרגעים האלה, מתקשה לדמיין שמורן ואילנה היו בסיטואציה ששמעו את 'כשהלב בוכה' כשהחופש שלהן לא בידיהן והעתיד לא ידוע. הייתי רוצה שאף חטוף לא יצטרך לשמוע את השירים שלי מעבר לגבול. רק כאן, בארץ שלנו, בבית".
ריטה / מילים: ריטה, לחן: עידן רייכל
"איך מעבירים את הזמן בשבי? עושים שכיבות סמיכה ומחלקים ארוחות. לפעמים גם היינו שרים, בעיקר ולא פעם את השיר 'מחכה' של ריטה ורייכל, שעודד אותנו, שמר לנו על התקווה, הכניס אופטימיות. לפי המואזין היינו יודעים פחות או יותר מה השעה. יש לך חמש פעמים ביום, ב-4:00, 11:00, 15:00, 17:00, ו-18:30. לפי זה היינו מחלקים את הארוחות. אחרי אחת מהן שרתי יום אחד את 'יא מאמא' בשביל אמא שלי, של עידן רייכל ושמעון בוסקילה. המחבל עוצר אותי באמצע השיר ועל אותו לחן שר בערבית: 'איתי בעזה, לא אמא, לא אבא' וצוחק לי בפנים. אז אתה יכול לקחת את זה למקום של לגעת בך ולהיעלב, אבל העדפתי שכל זה לא יחדור אליי. אני מסתכל עליו, מחייך ואומר לו, 'כן, מה נעשה?'".
ריטה / מילים: ריטה, לחן: עידן רייכל
"שיר שליווה אותי לאורך כל השבי, והיה עבורי תפילה. בכל פעם ששרתי אותו לעצמי בלחש, הרגשתי חזקה ומסוגלת, הוא מילא אותי בתקווה לחזור הביתה. וממש כמו שהשיר אומר - ייחלתי ליום שהידיים הקפוצות שלי יתארכו והלב השומר שלי יפעם בקצב רגיל. לצערי הוא לא חזר לפעום בקצב רגיל, כי אריאל שלי עדיין שם, ועוד 55 בני ערובה שצריכים לחזור אלינו. עכשיו!"
עידן רייכל: "ארבל ואיתי יקרים, כמה טוב שחזרתם. בעמידה איתנה, באמונה ובאחיזה בתקווה, שחייבים לשרוד, חייבים לחזור. אני שומע וקורא עליכם, ומתרגש. בכל מקום אתם מנתבים את המחשבה לחיזוק ולתקווה לטוב.
"הופקרתם, ונחטפתם בהפקרות שלא נראתה מעולם. ביום אסון שבו ילד ג'ינג'י לא היה מוגן במיטתו, בבוקר שבת שמחת תורה. רבים כל כך נרצחו ונחטפו. ואתם, בעוצמות שלכם, משדרים לכולם שאפשר, אפשר לשרוד, ולקום ולבנות מחדש. לפעמים להיאחז בשיר, לפעמים בזיכרון, והרבה להיאחז בידיעה - שהייתם חייבים לחזור. כולם חייבים לחזור".
ריטה: "פעם ראשונה שאין לי מילים. אני לא מצליחה להגדיר את הרגש הזה, שנע אצלי בין התרגשות לבין הפליאה על הזכות שהשיר הזה היה חלק ממשהו שלא הייתי לעולם יכולה לתאר לעצמי. זה מטורף לקרוא את הסיפורים של ארבל ושל איתי, לדעת שמשהו ממך, שיצא מהלב שלך, נמצא עם אדם ברגעים הקשים ביותר בחייו. כנראה שלמילים האלה של 'מחכה' היה ייעוד, לחזק, לתת תקווה. כשקראתי את דבריה של ארבל, הייתי מצומררת כולי. כשכתבתי את השיר, לא חלמתי שהוא יתגשם במובן המאוד-מילולי שלו. אבל אצל ארבל יהוד זו לא הייתה מטאפורה אלא המציאות הכואבת. מאחלת לך, ארבל אהובה, שאריאל בן זוגך יחזור - והלב באמת יפעם בקצב שלו.
"את המשפחה של עומר שם טוב הכרתי עוד לפני שנחטף, וכשאיתי חזר מהשבי הוא סיפר לי ששם עם עומר הם שרו את 'מחכה' - צמרמורת. כמה אושר היה כשעומר חזר. עכשיו תחזירו לנו את כל האחיות והאחים שעדיין שם".
הפיל הכחול / מילים ולחן: לירון אטיה
"זה שיר שמלווה אותי שנים בחיים בתקופות שונות, והרגשתי ששם בשבי המילים מתחברות לי לַכּל. זמזמתי אותו לעצמי בלופים. השיר מתחיל במשפט 'אחי, אל תדאג, הכול יהיה בסדר'. התחלתי לשיר אותו ממש כשהפרידו אותי מאיתי ומעומר. אמרתי לעצמי שכשאתאחד איתם שוב, כמו שהבטיחו לי, אשיר לאיתי את השיר הזה ואבטיח לו שהכול יהיה בסדר בסוף. בכל פעם שהרגשתי שאני עומדת להתייאש שם, זמזמתי אותו לעצמי. זאת הייתה מין הבטחה שבאמת יהיה בסדר, למרות כל מה שעברנו".
לירון אטיה: "הסיפור הזה הוא תמצות כוחה של המוזיקה. אתה כותב שיר ומשחרר אותו לעולם ומאותו רגע זהו, הוא לא שלך, הוא של כולם. לחשוב ששיר שנכתב לחבר בתקופה קשה עזר למיה לשרוד את השבי - זה בלתי נתפס ומרגש בצורה שאי-אפשר להסביר במילים. אוהבים אתכם, מיה איתי ועומר, ומחכים שכולם יחזרו הביתה כבר".
אביתר בנאי / מילים ולחן: אביתר בנאי
"את השיר 'אבא' אהבתי גם לפני השבי. פגשתי את אביתר בנאי בהופעה וסיפרתי לו שתמיד אהבתי את השיר, אבל שם השיר קיבל המון משמעות. לקטע 'אבא, אני רוצה לעמוד מולך / להאמין שאתה אבא טוב / אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי / ככה סתם אבא טוב' התחברתי כי הייתי במקום כל כך נמוך, רציתי לבקש, להרגיש מאלוהים שהוא אבא טוב, שהוא אלוהים טוב בשבילי, עבורי. שיהיה סתם אבא טוב עבורי. אבל המשפט 'אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי / שלמסע הזה יהיה סוף טוב / שכל מה שאני עובר בדרך / יהפוך חולשה לעוצמה גדולה' היה המשפט האמיתי, זה המשפט שהאמנתי בו, שהייתי חייב להאמין בו. היו לי שם חולשות. הייתי חייב להאמין, הייתי חייב לשמור על אמונה באלוהים, אבל גם בעצמי, שאני יכול לעבור כל דבר. עברתי.
"את השיר לא יכולתי לשיר בשבי, אסור היה לי לשיר, הם לא הרשו לי. זמזמתי אותו כשאף אחד לא היה שומע, ובשאר הזמן הוא התנגן לי בראש. 'אבא' של אביתר היה גם השיר הראשון ששמעתי כשחזרתי. ביום הראשון בבית החולים, בלילה הראשון, ישבנו על הספה, דנה אחותי, עמית אחי ואני וביקשתי מדנה את הטלפון שלה. זה היה השיר שבחרתי להקשיב לו".
אביתר בנאי: "היופי של המוזיקה, היופי של האמונה, היופי של עומר. היופי שלנו. זכות עצומה להיות ברגע הזה עם עומר. גם חובה עצומה. חיבוק, עומר יקר ואהוב. הלוואי והמלחמה הזו תיגמר כבר ונראה את כולם חוזרים הביתה".
12 צפייה בגלריה
''זימזמתי כשאף אחד לא היה שומע''. אביתר בנאי ועומר שם טוב
(צילום: שי פרנקו, אביגיל עוזי)
שוטי הנבואה / מילים: אברהם טל, אסף גבעתי, גלעד ויטל, עידן כרמלי, עמית כרמלי ורואי לוי, לחן: אברהם טל, אסף גבעתי, גלעד ויטל, עידן כרמלי, עמית כרמלי ורואי לוי
"הרגע שהביאו לנו רדיו בשבי זה משהו שלא אשכח. כמה זה קשה לא לדעת כלום, לשאול את עצמי שאלות כל כך קשות והתשובה עליהן היא רק שקט. אני בעזה ואני לא יודעת איך הגעתי לכאן, למה אני כאן ומתי אני יוצאת מפה, אם בכלל. הרדיו היה נקודת החיבור שלנו למציאות שבארץ, הוא נתן לנו כוח. והשירים החזירו לי קצת חופש. הם הזכירו לי את עצמי נוהגת ברכב שלי עם הפלייליסט שלי על פול ווליום, כל שיר שהיה מתנגן הייתי אומרת לעצמי, 'אשכרה פעם אחרונה ששמעתי את השיר הזה היה כשהייתי חופשייה'. שכחתי מה זה חופש והשירים הזכירו לי קצת.
"השיר 'אין אני' התנגן הרבה פעמים כשהיינו בשבי, שרתי אותו לעצמי כל יום. גל וטל, האחים שלי, כבר ידעו את המילים בעל פה. לקראת השחרור שלנו עברנו בין הרבה מקומות. אחד מהם היה דירה שבה בפעם הראשונה השובים שלנו התחלפו. פתאום חמישה שובים חדשים, כל אחד נראה יותר מפחיד מהשני, ועכשיו שוב, מהתחלה, אני צריכה לגרום להם לחבב אותנו. שידם לא תהיה קלה על ההדק אם תהיה פקודה כזאת.
"ישבנו בחדר קטן, רעבים, הם לא הביאו לנו אוכל באותו היום עד חמש בערב. חשוך כמעט לגמרי. השובים בחדר אחר, סגרו את הדלת של החדר שלנו אחרי שכל היום ישבו איתנו באותו החדר. ואז התחלתי לזמזם את השיר. גל וטל התחילו לרקוד, הצטרפתי אליהם. אמא ישבה על הרצפה, הסתכלה עלינו וחייכה. זה היה רגע של שפיות, של שלושה אחים שרוקדים ביחד ועושים קצת שמח לאמא שלהם. הדלת נפתחה, ומהר התיישבנו כאילו כלום. זה שיר שמדבר על מוות, על סוף החיים, ודווקא שם הוא חיזק אותנו. זה היה השבוע של סוף השבי. הרגשנו את הסוף, אבל עדיין לא האמנו שהוא יהיה טוב".
אברהם טל: "אגם יקרה, קראתי את מה שכתבת וזה פשוט ניער לי את הגוף ואת הנשמה, גודל הזכות להיות חיים, כמה אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הדברים הפשוטים, וגם אני ביום-יום שלי - בעשייה, בכתיבת שירים, במחשבות על פרויקטים וקריירה. וברגע אחד פידבק כזה ממך משנה את כל צורת המחשבה שלי, הבנה גבוהה על הכוח של השירים והמוזיקה שעוברת דרכנו שמגמדת את כל השאר. זכינו, כולנו".
רביד פלוטניק / מילים: רביד פלוטניק, לחן: יאיא כהן אהרונוב ורביד פלוטניק
"זה שיר שכבר מההתחלה, כשעדיין לא היה לנו כלום, לא רדיו או טלוויזיה, היינו, אני וקרינה, מזמזמות אותו וכותבות מתוכו את אותו המשפט בגדול במחברות: 'נתראה בגלגול הבא'. כשהיה לנו רדיו בפעם הראשונה - כלומר למחבלים שאיתנו - הם חיפשו למה להאזין והעבירו תחנות, עד שבטעות העלו תחנה ישראלית, ובאותו רגע ממש השיר הזה התנגן. ביקשנו, התחננו מהם שישאירו את השיר כדי שנוכל לשיר אותו, ואז לא יכולנו לעצור את הדמעות והתחלנו לבכות.
"השיר הזה בעיניי מייצג את תהליך ההחלמה ממה שעברנו. 16 חברות שלנו נרצחו ב-7 באוקטובר, בהן אביב ויעל (אביב חג'ג' ויעל לייבושור ז"ל, ר"ש). הן היו החברות הכי טובות שלנו והן מאוד אהבו את פלוטניק וטונה וסגנון המוזיקה הזה, לכן השיר הזכיר לנו אותן. הוא בא לנו בול - נתראה בגלגול הבא. הן כל כך חשובות לנו וכל כך רצינו שהן יהיו כאן, איתנו, בחיים, חלק מהחיים שלנו. ברור שהן נוכחות כל שנייה בלב, בראש ובמחשבות, וככה גם היה כשהיינו שם. אז 'נתראה בגלגול הבא' היה השיר שהזכיר לנו אותן בקטע טוב וחיזק אותנו. באמת, שיר מושלם".
רביד פלוטניק: "זה בלתי נתפס לחשוב על כל אותן הסיטואציות, מרגשות, מנחמות או קשות מנשוא שבהן אדם מוצא את עצמו נאחז במוזיקה. יש לי הזכות לפגוש את כל אותם אנשים חזקים וגיבורים, כמו דניאלה גלבוע וחברותיה, דרך השירים. כולי תקווה ובקשה שהשירים ימשיכו לפגוש אותנו בנסיבות משמחות יותר, ובעיקר-בעיקר שכולם יחזרו הביתה. עכשיו".
12 צפייה בגלריה
''לא יכולנו לעצור את הדמעות''. רביד פלוטניק ודניאלה גלבוע
(צילום: תמר חנן, עוז מועלם)
אריק איינשטיין / מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב
"במהלך התקופה בשבי, שירים לא התנגנו בראשי. החוסר התבטא גם בזה. ב-12 הימים הראשונים, שבהם היינו לבד בדירות, לא הצלחתי להיזכר במילים של שירים; אילמות לא מוסברת. היה רגע, בשיחה עם אחד השובים שלנו, שבו הוא סיפר על אהבתו לשרית חדד ולזהבה בן, ואפילו שר לנו שורות מהשירים שלהן.
"כשעברנו לבית החולים בחאן-יונס, חמישה ילדים וחמש נשים מניר עוז בחדר אחד, פתאום עלה בי שיר. בעקבות הפוגרום והמראות שנגלו לעינינו בניר עוז ב-7 באוקטובר, הידיעה שאחי נרצח באותו בוקר וההכרה שכל קהילתנו נפגעה, עלו בי מילות שירו של אריק איינשטיין: 'אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן/ שברת לי את הלב לחתיכות קטנות/ היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך עצוב, בא לי לבכות... מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול'.
"לא באמת יכולתי לשיר את כל זה בקול, במיוחד כשסביבי חמישה ילדים. זה לא היה שיר של נחמה, אלא תיאור כואב של התחושה שנשאתי. ובכל זאת, להיזכר ביצירה של אריק איינשטיין, עם קולו החם והכן, החזיר אותי לרגעים אל בית הוריי, לאבי האהוב שלא ידעתי מה עלה בגורלו, ואל אותה פשטות תמימה שנשמטה מאיתנו. יחד עם הגעגוע, הציפה אותי תחושת שבר עמוקה: שיברון הלב על החלום שהתנפץ, על האמונה שמישהו ישמור עליך כשתזדקק להגנה, אמונה שהתגלתה כאשליה. על תחושת ההפקרה שנכנסה במקום תחושת הביטחון, ועל ערכי הסולידריות, שעליהם חונכנו, שנדחקו הצידה ונזנחו בידי ההנהגה".
מיקי גבריאלוב: "יקירתי קרן, אני שמח ששרדת את התופת ונשארת איתנו, ושמח לשמוע שהשיר שהלחנתי ואריק כתב עזר לך לשרוד בימים הקשים. אכן זה שיר כאב על הארץ האהובה שלנו, שכל מיני רעות באות עליה. בהחלט אפשר היה אחרת, ובכל זאת, טוב שחזרת ומקווה שכולם יחזרו. בריאות ואהבה, וישראל חזקה יותר מכל חסרונותינו".
12 צפייה בגלריה
''תיאור כואב של התחושה שנשאתי''. אריק איינשטיין, קרן מונדר ומיקי גבריאלוב
(צילום: מהאלבום הפרטי, אלעד גרשגורן, איליה מלניקוב)
ג'יימס טיילור
"השיר מדבר על המקום שגדלתי בו, צפון-קרוליינה, זיכרונות ילדות, והילדות יפה. זה גם אמן שאני אוהב מאוד בכללי. הוא מדבר על להרגיש את השמש והירח, שאותם לא זכיתי לראות כל כך הרבה זמן. זה היה חסר לי, הטבע היה חסר לי, לראות שמש, לראות ירח לראות שמיים, לראות צבע בכלל. השיר גם מדבר על אהבה, לזה התחברתי. לקטע שבו הוא מדבר על למות - פחות התחברתי. השיר הזה עלה לי שם במחשבות. הוא מספר על אור, ירח, שמש ואהבה, וגם על חברות ועל לחזור. לחזור לקרוליינה, לילדות, למקום. דבר שאני גם רציתי - לחזור".
שני גורן > החיטה צומחת שוב
חמי רודנר (חוה אלברשטיין בביצוע המקורי) / מילים: דורית צמרת, לחן: חיים ברקני
"במהלך השבי התנגן לי בראש השיר הזה, לא ידעתי מה הם ממדי האסון עדיין, אבל חשבתי שנחזור ונצמח ונהיה שוב. אני לא יודעת אם בראש שמעתי את זה בביצוע של חמי רודנר או שככה אני זוכרת ומדמיינת את זה. אני לא יודעת את כל המילים, את רובן אני מכירה, בטח את החשובות: שהחיטה צומחת שוב ואיך היה ואיך קורה עדיין.
אני אוהבת את השירים של פעם, וזה שיר שגדלנו עליו, קיבוצניקים ונהנים. הלוואי שנוכל לצמוח שוב מהשבר, הלוואי. כי לא נוכל לצמוח עד שלא כולם כאן".
חמי רודנר: "שני, אני רואה את הפנים שלך ומכיר אותך מבלי להכיר אותך. קשר סמוי אך שורשי מחבר בינינו: קשר של קיבוצניקים. כששמעתי שהביצוע שלי ל"החיטה צומחת שוב״ התנגן לך והגן עלייך מהרוע המוחלט אחזו בי צמרמורת ורעד. אני כל כך מאושר שאת איתנו כאן שוב ואהיה שלם באושרי רק כאשר כולם ישובו אלינו ונוכל לצמוח שוב".
יהודית רביץ / מילים ולחן: שלום חנוך
אלון אהל לא נמצא איתנו כדי לספר על השיר שמשאיר לו תקווה. הוא כבר 616 ימים בשבי בעזה אחרי שנחטף ממסיבת הנובה. אלון, פסנתרן וירטואוז מגיל צעיר, פצוע בעינו ועלול לאבד את הראייה ללא טיפול דחוף. שורדי שבי שחזרו בעסקה האחרונה סיפרו להוריו, עידית וקובי, שאלון שר במנהרות את "שיר ללא שם" כדי להתעודד ולעודד את האחרים. "אוי עלטה סביב. הלוואי שאתה מקשיב", חזרו שבים על השורות ששר אהל. עידית וקובי מספרים שאלון ניגן את "שיר ללא שם" בפסנתר בחדרו לפני שיצא לנובה. וכך גם נשאר הפסנתר פתוח ומחכה לו, באותו מצב שהיה ב-6 באוקטובר 2023.
