תופעת התרנגולים המשוטטים בתל אביב, ובמיוחד ביפו ובשכונת התקווה ושכונת עזרא שבדרום-מזרח העיר, היא עניין מוכר שמעורר לא מעט דיון ומחלוקת בקרב התושבים והרשויות. עבור תושבים רבים, התרנגולים מהווים מטרד משמעותי, אם כי לא דווח על תקיפה של ממש, אלא יותר הפרעה לאיכות החיים.
בשונה ממה שמסופר, התרנגולים הזכרים לא מקרקרים רק עם עלות השחר, אלא משמיעים רעש בלתי פוסק, ביום ובלילה, מה שפוגע באיכות חייהם של רובם המכריע של התושבים ומדיר שינה מעיניהם. בנוסף, הם גורמים ללכלוך ולריח לא נעים, ומתרבים במהירות, בקצב שמקשה את ההשתלטות עליהם.
התרנגולים שהתפשטו באזור הספציפי של העיר הם לא תרנגולי המשק המוכרים, כי אם תרנגולי בנקיבה (Gallus gallus), מין שקרוי גם תרנגול בר אדום. תרנגול זה נחשב לאבי תרנגול הבית, אשר בוית ממנו לפני כ-5,000 שנים לצורכי הפקת ביצים, בשר ונוצות.
מדובר בתרנגול חסון שמאיים אף על אוכלוסיית החתולים של העיר. ההתרבות של התרנגולים החלה מאז תושבי יפו ושכונות דרום-מזרח העיר גידלו אותם בחצרותיהם ולמעשה הובילו למציאות הנוכחית.
ד"ר נוריאל שוב, הווטרינר העירוני, מסביר כי לפני מספר חודשים עלה החשש שחלק מהתרנגולים הורעלו. "לקחתי מספר תרנגולים לבדיקה במכון הפתולוגי של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בבית דגן. בבדיקות שבוצעו שם התגלה כי התרנגולים מתו לא כתוצאה מהרעלה, כי אם ממחלת ניוקאסל - מחלה נגיפית מדבקת ממשפחת Paramyxoviridae הפוגעת בעופות. מיד לאחר מכן דאגתי לפרסם זאת, כך שהיה ברור כי לא היה מדובר בהרעלה, שכן אין לאף אחד רצון להרעיל את התרנגולים", אומר ד"ר שוב.
גורם מרכזי להתפשטות התרנגולים הוא האכלתם על ידי תושבים, בין אם במכוון ובין אם בעקבות השארת שאריות מזון במרחב הציבורי. לעיתים, תרנגולים שהיו בבעלות פרטית משוחררים לרחוב, או שהם בורחים ומתרבים. גם אם הכוונה טובה, האכלת התרנגולים היא שגרמה להם להישאר במרחב האורבני, להתרבות ולגרום למטרד לתושבים שמלינים על כך.
כמו כן, הקפדה על סילוק אשפה ושאריות מזון מהרחובות והשטחים הפתוחים מפחיתה את זמינות המזון עבור התרנגולים ומעודדת אותם לעזוב את האזור. לעיתים, העירייה מבקשת מתושבים לגזום צמחייה בחצרות פרטיות ובשטחים משותפים, במטרה למנוע מהתרנגולים להשתמש בה כמקומות הטלה ודגירה.
ביפו, בשכונת התקווה ובשכונת עזרא שבדרום-מזרח העיר, ישנו היבט תרבותי-היסטורי שבו התרנגולים נתפסים על ידי חלק מהתושבים כחלק מהנוף המקומי. עם זאת, עיריית תל אביב-יפו מודעת לבעיה וטוענת שהיא מטפלת בה באופן שוטף באמצעות אגף הפיקוח העירוני והשירות הווטרינרי. הטיפול כולל סריקת חצרות, מניעת החזקת כלובים בשטחים משותפים, ותפיסת תרנגולים משוטטים.
"לצד הגברת האכיפה נגד האכלת תרנגולים ושחרורם, מבוצעת תפיסה של התרנגולים והעברתם למקום מותאם יותר (למשל, חוות חופש שיקומיות בסביבת העיר ובמושבים באזור השרון), זאת באמצעות העברה הומנית וללא שימוש בחומרי הרדמה", אומר ד"ר שוב. "עם זאת, קצב ההתרבות הגבוה של התרנגולים מקשה על השליטה בתופעה, ודורש פעילות אכיפה ותפיסה מתמשכת. על כן, יצאנו ב'קול קורא' שבאמצעותו אנו מקווים לגייס לוכדי תרנגולים שיוכלו לסייע לנו במאמץ לצמצום האוכלוסייה. קשה לי לאמוד את האוכלוסייה במספרים, אך במקומות בהם הסתובבתי ישנם עשרות תרנגולים. לא אופתע אם נגלה כי בפועל יש מאות מהם", מוסיף ד"ר שוב, תוך התייחסות לנושא הטלת הביצים. "מדובר בפרויקט לכשעצמו, שכן ישנן ביצים שהוטלו תחת בניינים ובמקומות מסתור שאינם גלויים לעין. על כן, שיטות לעיקור הביצים כמו משיחתן בשמן בישול, לא תמיד אפקטיבית למניעת ההתרבות".
תופעת התרנגולים בתל אביב היא בעיה מורכבת בעלת היבטים חברתיים, תרבותיים, סביבתיים וחוקיים. בעוד שהיא מהווה מטרד עבור רבים, היא גם משקפת לעיתים מתחים עמוקים יותר לגבי זהות העיר ושימור צביונה. "המרחב הציבורי הוא לא מקום לגידול תרנגולים", מבהיר ד"ר שוב. "כעת עלינו לפעול לצמצום אוכלוסייתם כדי להחזיר לתושבים את שלוות החיים שנפגעה. כולי תקווה כי נצליח לגייס צוות של לוכדי תרנגולים, שיזכו לליווי אבטחתי (מכיוון שיש מתנגדים שמנסים להפריע לעבודתם השוטפת), כך שיוכלו לסייע לנו במאמצים שאנחנו משקיעים בנושא".
