אנו חיים בעידן של אגו קולני. חוקרים תיעדו עלייה גדולה מאז סוף שנות ה-70 באחוז האנשים בעלי אישיות נרקיסיסטית, והמגמה בולטת במיוחד בקרב צעירים. הרשתות החברתיות גרמו לכך שהתכונה תתפשט בכל הכיוונים, עד כדי כך שכיום יש לנו מעמד תרבותי בפני עצמו של אנשים שאנו מכנים "משפיענים", המקדישים את כל זמנם לשידור עצמי בעזרת הטכנולוגיות החדשות. יותר מכך, זהו מעמד המייצר תדיר שאיפות חדשות להתקבל אליו: על פי אחד הסקרים, יותר ממחצית מהצעירים כיום אומרים שהם רוצים להיות משפיענים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
מבנה תמריצים דומה ניתן לראות גם בבסיס המערכת הפוליטית שלנו, המונעת על ידי התקשורת. בעבר משכה אליה הפוליטיקה אנשים בעלי תחושת שליחות ציבורית ותכונות מסורתיות של צניעות וענווה, אולם כיום היא מתגמלת מנהיגים ופעילים, משמאל ומימין, שהם פרפורמרים ועסוקים בעצמם.
העלייה באגו הקולני מתרחשת במקביל לירידה ברווחה הנפשית. שיעור הדיכאון בארצות הברית עלה לרמה הגבוהה ביותר שתועדה אי פעם. לחוקרי מדעי ההתנהגות יש תזה משכנעת לתופעה שאנו רואים, שהם מכנים "פרדוקס ההתבוננות העצמית". החוקרים טוענים כי התמקדות אינטנסיבית בעצמי היא תכונה התפתחותית, משום שהיא מקנה יתרונות תחרותיים בהזדווגות ובהישרדות. אלא שמחקרים הראו כי התמקדות רבה מדי בעצמי יכולה להיות גם גורם מרכזי לתחושת היעדר אושר ולקשיי הסתגלות. ההשערה גורסת שהתרבות והטכנולוגיה שפיתחנו משתלבות ביחד לכדי העצמת אותו דחף ראשוני של התבוננות עצמית לרמה כה בלתי טבעית ובלתי בריאה, עד שנוצרת השפעה הפוכה, הפוגעת קשות בחיים.
אינני יודע לומר לאן מגמה עגומה זו תיקח את החברה שלנו, אבל אני כן יודע שיש צעדים שתוכלו לאמץ כדי להגן על הרווחה הנפשית שלכם, רגע לפני ההחלטה לזרוק הכל ולעבור למנזר בהימלאיה. בהנחה שאגו קולני הוא לא מה שאתם אוהבים, הסוד להישאר מאושרים בתוך תרבות של אגו קולני הוא לאמץ לעצמכם את האסטרטגיה ההפוכה: טיפוח אגו שקט.
אגו שקט אינו מונח שאני המצאתי. הוא הוצג על ידי שני פסיכולוגים בשנת 2008, שבמחקר מאוחר יותר שלהם הם הגדירו אותו כ"זהות עצמית שאינה ממוקדת יתר על המידה בעצמי, אבל גם לא באחר - 'זהות המשלבת את האחר מבלי לאבד את העצמי'". הם מדדו אגו שקט באמצעות שאלון שבו הנשאלים התבקשו לסמן עד כמה הם מסכימים עם משפטים כמו "לפני שאני מותח ביקורת על מישהו, אני מנסה לדמיין איך הייתי מרגיש אם הייתי במקומו", או "עבורי, החיים הם תהליך מתמשך של למידה, שינוי וצמיחה".
החוקרים מצאו שאנשים בעלי אגו שקט הפגינו תכונות של "זהות מכלילה" (הם חשבו על אחרים ולא רק על עצמם), "אימוץ נקודות מבט" (הם ראו דברים מנקודת מבטם של אחרים), "צמיחה" (הם האמינו שהם יכולים להשתפר), ו"מודעות מתנתקת" (הם היו מסוגלים להתבונן בעצמם ממרחק מסוים, מיומנות שכיניתי בעבר "מטה-קוגניציה"). אלה תכונות שהן בדיוק ההפך מהתמקדות עצמית באגו, ואם לסכם בשפה פחות טכנית - אגו שקט מתאפיין בנדיבות, ענווה, מודעות עצמית ותקווה.
בשיתוף פעולה מחקרי נוסף של הפסיכולוגים שטבעו את המונח, הם מצאו כי אגו שקט מעלה בממוצע את תחושת האושר. הוא נקשר למצב רוח מאוזן יותר, לסיפוק גבוה יותר מהחיים ולתחושת משמעות רבה יותר בחיים. אנשים שמחזיקים בארבע התכונות מיטיבים בזכותן להסתדר עם אחרים, יודעים שלא לקחת את עצמם ברצינות רבה מדי, מצליחים להבין ולנהל את רגשותיהם, ורואים את הדרך לעתיד טוב יותר.
לאגו שקט יש גם תכונות מגוננות, משום שהוא מאפשר לאנשים להתמודד ביעילות עם בעיות החיים הבלתי נמנעות, אפילו הגדולות שבהן. חוקרים גילו כי אגו שקט נקשר ליכולת לצמוח מתוך חוויות טראומטיות, שכן הוא מייצר שינויים פסיכולוגיים חיוביים, כמו חיזוק מערכות יחסים, הערכה לחיים והעמקת הרוחניות. מחקרים הראו כיצד זה בא לידי ביטוי למשל באימהות המגדלות ילדים עם מוגבלויות, או במובטלים המחפשים עבודה.
מחקרים גם מצאו מתאם חיובי בין אגו שקט לבין תכונות אישיות כמו מוחצנות, נעימות, מצפוניות ופתיחות לחוויות. אף מחקר לא הציע שיש סוג אישיות שאינו תואם לאגו שקט (למעט אולי "השילוש האפל", שהוא אישיות עם דירוג גבוה בנרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה), אבל יש להניח שאגו שקט יהיה טבעי יותר לאנשים עם תכונות מסוימות.
בעולם של אגו קולני ועלייה בהיעדר תחושת אושר, האסטרטגיה של תרבות הנגד צריכה להיות טיפוח של האגו השקט. נקודת המוצא היא להטיל ספק במוסכמות הרווחות, שאומרות לכם לשים את הצרכים שלכם תמיד במקום הראשון, לחפש את "האמת שלכם" במקום פשוט את "האמת", או לראות את העתיד כקודר, ואתכם כנטולי יכולת לעשות משהו בנידון. גם אם נניח בצד את ממצאי המחקרים, מבט חטוף בסטטיסטיקות המראות על התדרדרות בבריאות הנפש מלמד עד כמה המוסכמות הללו רחוקות מלתרום לרווחה נפשית.
לכן, בנו לעצמכם תוכנית לרכישת ארבע התכונות המרכיבות את האגו השקט. הדרך שאני ממליץ עליה היא לעשות זאת באמצעות שתי שאלות ושתי הצהרות חיוביות. השאלה הראשונה היא "מה אחרים צריכים שרק אני אוכל לתת?". שאלה כזו מעצימה אותי לעשות עבור האנשים שתלויים בי את מה שנמצא באופן בלעדי בשליטתי. רק אני יכול להיות בעל, אב וסב למשפחתי (כי זה מה שאני), לכן אתמקד בביצוע התפקידים האלה ברוחב לב וכמיטב יכולתי. באופן דומה, רק אני יכול ללמד את הכיתה שלי או לכתוב את הטור שלי היום, לכן אקדיש תשומת לב רבה לבצע את המשימות האלה בצורה הטובה ביותר. לעקוב אחר החדשות ולהתלונן על המצב? את זה אני עושה בדיוק כמו אחרים, לכן פעילות כזו תקבל ממני פחות קשב ואנרגיה.
השאלה השנייה שיש לשאול היא "מה בסביבתי טעון שיפור, וכיצד אוכל לתרום לכך?" כאן התשובה כרוכה בניטור שוטף של הסביבה האישית והמקצועית שלי, בחיפוש אחר תחומים לשיפור. לפעמים המשמעות תהיה לבחון מחדש את לוח הזמנים שלי כדי לוודא שהוא לא פוגע בחיי המשפחה שלי (נטייה קבועה אצלי), או לחלופין, לזהות בצורה יצירתית בעיה או נושא שזקוקים לתשומת לב ציבורית, כדי שאכתוב או אדבר עליהם. דרך אחרת תהיה למצוא מטרה או פעילות שאוכל לתרום לה בזמן או בכסף.
נעבור להצהרות החיוביות: ההצהרה החיובית הראשונה שאני מנסה לומר לעצמי מדי יום היא "ייתכן שאני טועה". ואני באמת טועה, לגבי הרבה דברים. אני פשוט לא יודע מה הם עדיין. הדרך היחידה לגלות ולתקן היא לשמור על גישה צנועה, שמבינה כי בכל תחום שנוי במחלוקת (אשר בתחום המקצועי שלי, שהוא מדעי ההתנהגות, זה כמעט כל דבר) אני עשוי לטעות; לכן אני חייב להיות פתוח לנקודות מבט חלופיות ולמידע חדש. אפשר לראות איך הגישה הזו עוזרת לאגו שקט: היא גורמת לי להסתקרן במקום להיעלב, ולהימשך לדעות שונות משלי.
המשפט החיובי השני שלי הוא "אני לא סך הרגשות שלי". זוהי דרך לטפח מודעות עצמית מרוחקת, שמכניסה מעט רווח בין המערכת הלימבית שלי (המייצרת את הרגשות שלי), לבין קליפת המוח הקדם-מצחית שלי (שם מתקבלות ההחלטות המודעות). הרגשות שלי הם מידע על איומים והזדמנויות נתפסים, לא מדריך לאופן שבו עליי להעריך את חיי או לפעול. לכן, אם אני קם בבוקר בתחושה מדוכאת, זה לא אומר שאני אדם עצוב, אלא מישהו שכנראה ישן רע וצריך ללכת לחדר כושר כדי לשפר את המצב. ההצהרה הזו נועדה לתת לי שליטה על הרגשות שלי, במקום שהרגשות שלי ישלטו בי.
ורעיון לסיום: אולי שללתי מהר מדי את האפשרות של המנזר בהימלאיה. יש אסכולה שמציעה ליהנות מהיתרונות של מחיקת האגו כליל. רעיון זה עומד בבסיס דוקטרינת האנאטמן בבודהיזם: ההבנה שהעצמי האינדיבידואלי שלנו הוא אשליה של הרגע. על פי פילוסופיה זו, התפיסה שלנו את מי שאנחנו היא רק מנגינה חולפת ומשתנה בשירת החיים, שמוצאת את מקומה במקהלה לצד כל שאר המנגינות הקיימות.
אגו שקט הוא דרך נפלאה להשתיק את המולת העולם האגואיסטי שסביבנו. גם בלי ללכת עד לקצה הבודהיסטי של שלילת האני ומחיקת האגו, עדיין מובטח שתוכלו ליהנות מהשלווה, ההרמוניה והאושר שהאגו השקט יביא עמו.
פורסם לראשונה: 09:47, 27.05.25
