בשיתוף חברת Merck
טרשת נפוצה נחשבת למחלה של מבוגרים, אך המציאות מורכבת יותר. כ-5% מכלל החולים חווים את האירוע הראשון לפני גיל 18, ושיעור האבחון בקרב ילדים ובני נוער עולה עם השנים. המחלה האוטואימונית הכרונית, שעדיין אין לה טיפול שמרפא לצמיתות למרות מגוון הטיפולים המשפרים את איכות החיים, מציבה אתגרים ייחודיים כשהיא פוגעת בצעירים - מבחינה רפואית וברמה הרגשית והנפשית.
איך מתמודדים עם ידיעה כזאת? מה עוזר להורים? עד כמה ניתן לאפשר לילד להיות שותף בתהליך? מה התרומה של טיפול פסיכולוגי רגשי ומתי מומלץ? האם מחלה מתקיימת רק ברובד הפיזי, או שאולי גם להשפעה הרגשית והנפשית יש חלק בתהליך הריפוי?
בפרק חדש של התוכנית "מישהו מטפל בך" עם סיוון קליין, השתתפו שלושה מומחים לדיון מקיף על הטיפול בטרשת נפוצה בילדים: ד"ר גנלין כהן אסתר, נוירולוגית ילדים ומנהלת המרפאה למחלות נוירואימונולוגיות במרכז שניידר; ד"ר ערן ברקוביץ', פסיכולוג רפואי ומרצה במכללת עמק יזרעאל; ופרופ' אסיה רולס מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב.
הגישה ההוליסטית והאתגר הייחודי בילדים
"ההסתכלות היא על החולה כולו, על כלל המערכות שלו, לא רק על הטיפול במחלה", מסבירה ד"ר גנלין כהן אסתר. "אפשר לחלק את זה לשני היבטים - הרפואי גרידא והנפשי. מבחינה רפואית הרופא צריך לתת את הדעת על כלל מערכות הגוף, לא רק על המחלה עצמה". הגישה הרפואית כוללת התאמה אישית של הטיפול, כולל הנחיות תזונה מותאמות, אך לא פחות חשוב הפן הרגשי. "צריך לגייס את המטופל להיות שותף פעיל, מתוכו פנימה, כדי לצמוח מתוך הקושי והמחלה", מדגישה.
הטיפול בילדים מצריך התאמה מיוחדת לגיל ולמצב המנטלי. "בילדים בגילאים צעירים יותר, יש את העניין של תחושת הזמן - ילד שבאשפוז צריך להמחיש לו שזה זמני כי נראה לו שהוא לנצח באשפוז", מסבירה ד"ר כהן אסתר. עם ילדים מבוגרים יותר הגישה משתנה: "זה עניין אחר - חתירה לעצמאות, טיפול בהתנגדויות. שם אתה נותן להם דווקא להוביל את התהליך, ונותן תחושה שהם אלה שמחליטים". ד"ר כהן אסתר מדגישה גם את חשיבות השימוש בתורת המזרח בטיפול, שבה "אנשים מוצאים את האמונה, ומוצאים מתוך החולי שלהם יכולת להיות מטפלים או הלכו בעצמם ללמוד רפואה".
תפקיד ההורים והתמיכה הפסיכולוגית
ד"ר ערן ברקוביץ' מדגיש את חשיבות ההתמודדות המשפחתית כבר משלב האבחון. "הרבה פעמים בקבלת האבחנה של 'חולה טרשת נפוצה', אני ממליץ כבר בתהליך האבחון, בו יש מימד רב של חוסר ודאות, להכניס את האלמנט הפסיכולוגי רגשי". לדבריו, הדרך שבה המטופלים תופסים את הבדיקות ואת התהליך "תכין אותם לסוג של אמון במערכת הרפואית, שחשוב להמשך, וגם עם ההתמודדות הרגשית עם המחלה, שהם לא יהיו מותשים ושלא ינטשו את התהליך של הטיפול במחלה". לפי ד"ר ברקוביץ', ההתמודדות עם המחלה היא בלתי נגמרת, ובמיוחד כאשר מדברים על טרשת נפוצה בצעירים.
תפקיד ההורים מכריע בהתמודדות של הילד עם המחלה. "הרבה מהתקווה, הרוגע, ההיענות וקבלת המחלה מגיעה מההורים, שהם המודלינג לכל דבר", מדגיש ד"ר ברקוביץ'. "איך שהילד יראה אותך, את שפת הגוף, מה שאתם חושבים, מה שאתם מעבירים לילד - הם מרגישים הכל". עצתו העיקרית היא שמירה על תקשורת בריאה: "העיקר שלילד יהיה עם מי לדבר. אני לא תמיד אהיה שם, ומי שלרוב יהיה שם זה הורים".
הקשר המדעי בין גוף לנפש
פרופ' אסיה רולס מביאה את הפרספקטיבה המדעית לקשר בין הנפש לגוף. "לא רק שזו שאלה מדעית, היא גם חייבת להיות שאלה מדעית. ברפואה המקורית של היפוקרטס זה היה מאוד קיים". היא מסבירה את המנגנון הביולוגי: "ההפעלה של האזורים במוח שולחת מסרים לכל מיני אזורים בגוף. בסופו של דבר המוח שולח מסרים לכל המערכות בגוף, ביניהן מערכת החיסון והדם". עם זאת, פרופ' רולס מזהירה שאסור להעמיס יותר מדי לחץ על החולים. "זה נורא מאתגר - כל זה מפיל עול על החולה, וזה לא טריוויאלי". חשוב לזכור שלמרות הקשר בין הנפש לגוף, האחריות לא נופלת כולה על כתפי החולה או המשפחה.
הטיפול בטרשת נפוצה בילדים ובני נוער דורש גישה רב-תחומית שמשלבת טיפול רפואי מתקדם עם תמיכה נפשית מתמשכת. ההצלחה תלויה בשיתוף פעולה בין הצוות הרפואי, המטופל הצעיר והמשפחה, תוך הבנה שההתמודדות עם המחלה היא תהליך מתמשך שדורש סבלנות, הבנה ותמיכה מקצועית.
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת Merck
פורסם לראשונה: 14:12, 29.05.25
