איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. אדלשטיין התקפל, החרדים התגמשו, והושגו הסכמות על "העקרונות שעליהם תתבסס הצעת חוק הגיוס", הרבנים הורו לח"כים להתנגד להצעת החוק לפיזור הכנסת בלילה "הדרמטי" בין רביעי לחמישי. ההצעה נפלה ולא תוכל לעלות למשך חצי שנה – מה שנתן לממשלה עוד זמן לעשות בו כלום. הכל היה ברור וידוע לכל מי שעיניו בראשו: לכל הצדדים בקואליציה יש רק מה להפסיד מפירוק הממשלה, אבל ההצגה הייתה חייבת להימשך. כשהמסך ירד והאבק התפזר (עד הסיבוב הבא) התברר שהכל נשאר כשהיה. שוב פירפרו את כולנו. רק המילים "עקרונות", "גיוס" ו"דרמה" שהופשטו מהדרן ורוקנו ממשמעותן עמדו מבוישות ליד המזנון החלבי בכנסת שמעליו מתנוססת כתובת לא קשורה: Free Your Mind.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
שעות על גבי שעות ביליתי בכנסת ישראל, מסתובב במסדרונות, עומד מחוץ לחדרים נעולים ומחכה לח"כים שייצאו בפנים מלאות חשיבות ואולי ייתנו ציטוט ריק מתוכן ("הכל תלוי על חוט השערה", אומר ח"כ אורי מקלב), למרות שאני יודע והם יודעים שאין להם שום חשיבות אמיתית. בכל מקרה, הדברים המעניינים קורים בפינת העישון, איפה שהעוזרים והדוברים והמקורבים והמאכערים מתאספים וחולקים רכילויות ותחזיות, בעוד נשיא ארגנטינה נואם במליאה. אחת שרשמתי לפני: "אדלשטיין עוד ישלם על זה", אומר פונקציונר מש"ס למקורב לליכוד, "ככה להשפיל אותנו ועוד בזמן מלחמה? חכה-חכה. נשיא הוא רוצה להיות? בחיים לא!" כנסת ישראל היא מפעל הנקניקים של הדמוקרטיה הישראלית, אתה יוצא משם ומחליט להיות טבעוני.
יום לפני הדרמה בכנסת אנחנו מגיעים לבית הכנסת "אור חביב" של הרב יצחק יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, בשכונת סנהדריה בירושלים. הכיסא של הרב שנשרף יומיים קודם כבר פונה והכל נוקה, רק ריח חרוך-מתוק של שריפה עוד עומד באוויר. יצחק הרוש, העוזר של הרב יוסף, עושה לנו סיבוב. "היה פה נס", הוא אומר, "כל המבנה יכול היה להישרף, אבל הכיסא בער עד שכבה. גם הסידור של הרב נשאר שלם", הוא מספר, נרגש. באחד החדרים אני רואה סידורים שרופים שלהם לא קרה נס. אנחנו צופים יחד בסרטוני האבטחה שמראים את האירוע מתחילתו ועד סופו. "לא באו לשרוף כיסא", אומר הרוש החביב, "באו לשרוף את הנשמה של הרב". הרב, אגב, טס לקנדה.
בית הכנסת ששופץ לאחרונה צנוע בהרבה מבית הכנסת האשכנזי שצמוד אליו. המזגנים לא עובדים ורק קומץ אברכים נמצא במקום, לכל אחד מהם קונספירציה משלו למה עומד מאחורי ההצתה, זה אומר איראן, זה אומר רוסים שנפגעו מדברי הרב על אדלשטיין ("חבל שעלה לארץ, היה נשאר שם"), זה אומר שב"כ מנסה לעורר מלחמת אחים, זה אומר ניסיון להפיל את הממשלה. איש-איש והנייעס שלו. הסיפור האמיתי יתברר בקרוב והוא הולך להיות פשוט ועגום הרבה יותר.
באנו לברר מה עומד מאחורי ההתבטאויות האחרונות והקיצוניות של הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה ז"ל, ומה הן אומרות על מאבקי ההנהגה בש"ס בינו ובין אריה דרעי. נדמה כי הרב הולך ומקצין, ודאי בעניין הגיוס, עד שקשה להבחין בינו לבין רבני הפלג הירושלמי - וזה חבל וכואב, כי ש"ס ובוחריה הרבה יותר קרובים לציבור הכללי ומהווים חלק בלתי נפרד מאיתנו, שלא כמו רבים מהצד האשכנזי המסתגר יותר. ש"סניק זה אח. גם הרב יוסף עצמו הוא ציוני לכל דבר ועניין. כיהן כרב הראשי, חתן פרס ישראל, מבקר בבסיסי צה"ל ואדם מתון באופן כללי, בטח מבחינה הלכתית. לזכותו ייאמר שכינה את בן גביר "אהבל", אמירה שקשה להפריך, וציווה "להתרחק ממנו ומכל ההנהגות שלו". גם לשופטי בג"ץ קרא אהבלים, ייאמר. באחד מהשיעורים האחרונים שלו אפילו רמז שהמלחמה מיותרת. יותר מדי חיילים נהרגים, אמר. כואב לחשוב שמילה אחת של הרב יכולה לחסוך כל כך הרבה דם וכאב, אבל הוא לא אומר אותה. רק שתי אותיות: די.
דעותיו של הרב אולי מתונות, אבל לשונו פרועה כעדר סוסי מוסטנג, בכך – ולא רק בכך – הוא מזכיר את אביו. את צווי הגיוס הורה הרב יוסף לקרוע ולהשליך לאסלה ולהוריד את המים, לנתניהו ואדלשטיין קרא רשעים מרושעים, על ש"ס אמר "אם היינו הולכים עם השמאל הרבה יותר טוב היה. הולכים עם הימין, דבוקים בימין. לא יודע מה מצאו אצל הימין היום. ימין? משוגעים!" אמירה שאולי עוררה תקוות אצל האופוזיציה אבל על פניו נראית כמנוגדת לרגשות הבייס של ש"ס – ואני מופתע לגלות שלא כל כך – ובוודאי להתבטאויות של אריה דרעי, ששוב ושוב נשבע אמונים לנתניהו ולימין. ועוד כהנה וכהנה. וזה רק מהזמן האחרון. בעבר השווה בין "כושי" לבין קוף, לעולים מרוסיה קרא גויים ועוד.
מכל ההתבטאויות, לחברים בבית הכנסת חשוב מאוד להבהיר התבטאות אחת. בתקשורת פורסם שהרב אמר על אדלשטיין "נשמתו תועבה". זה לא מה שהרב אמר. אני שומע את ההקלטה, הלא-ברורה: הרב אמר "תפילתו תועבה". לאוזניים חילוניות אולי אין הבדל גדול, אבל לכל דתי או דתי לשעבר, כמו עבדכם, ההבדל ברור: "תפילתו תועבה" זו לא אמירה קיצונית אלא מושג הלכתי: על כל מי שמדבר בשעת התפילה אומרים שתפילתו תועבה. מספיק שלא תקשיב לקריאת התורה – אפילו בשביל להתפלל – ותפילתך תועבה. גם אם התפללת בכוונה שלמה ובסוף נמצאה חתיכת חרא בקרבתך – תפילתך תועבה. תסביר לקוראים שלך, הם מבקשים.
נניח את התועבה בצד. מה עם שאר ההתבטאויות של הרב נגד הגיוס, אני שואל, הרי לפני כעשור הוא היה הרבה יותר פתוח לרעיון שמי שלא לומד, שיתגייס. "אני לא מוסמך לפרש את דברי הרב", אומר כל מי שאנחנו מדברים איתו, ומיד נחפז לפרש את דברי הרב – מה זה להיות חרדי אם לא לפרשן דברי רבנים. הקונצנזוס פה, ואצל ש"סניקים רבים שאיתם שוחחתי, הוא שמדובר בהקצנה לצורך מו"מ, ובתגובה להקצנה של הצד השני. חלק טוענים שמדובר בתגובה לכך שהצבא במצוות בג"ץ חזר בו מחלק מההסכמות לגבי שירות חרדים בצבא (בעיקר שירות שכולל מפגשים עם נשים שנקרא פה "איסור עריות", עניין מרתיח כשלעצמו והפעם היחידה שהשיחה מידרדרת לצעקות. נשים הן לא מכונות פיתוי וגברים הם לא חסרי שליטה, אני אומר, אבל מבחינת הרב וחסידיו מדובר ב"ייהרג ובל יעבור"). חלק טוענים שהסנקציות הטריפו את כבודו. בסופו של יום, מעריכים רבים, כשיושגו הבנות יסכים הרב לקחת צעד אחורנית. אני רואה בזה סימן חיובי – אולי כי אני מחפש סימנים חיוביים מתחת לפנס: הכל היה יכול להיות הרבה יותר טוב בינינו לבין החרדים לולא המנהיגים, שלהם ושלנו.
באשר לספק שהטיל הרב בברית עם הימין, אני מופתע לגלות את מידת הפתיחות וההסכמה. אכן, אומרים לי, גם בבית הכנסת וגם בכנסת ישראל: יש לנו הרבה יותר במשותף עם השמאל (של פעם, מוסיפים חלקם) מאשר עם חלק מהימין, רומזים לסמוטריץ' ובן גביר, מה לנו ולמשיחיים האלה? זו לא דרכנו. "אנחנו לא כמו הקיצוניים", אומר לי אחד. "לנו חשוב להשתלב, חשוב לנו להשתלב, חשוב לנו מה אתם חושבים עלינו. יש בינינו שותפות גורל".
ומלבד זאת, הם אומרים, מה קיבלנו מהימין? מה הרווחנו מהברית הזאת? כלום. מהשמאל קיבלנו יותר. "אם הרב אומר לי להצביע מרצ, אני שם את הפתק ואפילו לא שואל למה", אומר לי אחד, "הרי כתוב: ועשית ככל אשר יורוך".
"אנחנו קהל שבוי של הימין", אומר דניאל אוזן בן ה-30. "אין איום. אין לנו במה לסחור. עושים איתנו מה שרוצים. צריך להיות יותר נוקשים, ואני לא מוסמך לפרשן את הרב, כמובן". כמובן.
לגבי המאבק בין הרב ואריה דרעי על הנהגת ש"ס, כפי שבא לידי ביטוי ביחס לקשר עם הימין: נדמה שהמאבק הוא רק בראש שלנו, העומדים מבחוץ. בשכונת סנהדריה כמו בכנסת מדגישים שאין שום מאבק: הרב הוא העומד בראש והמחליט. אריה דרעי, אומרים פה, יציית. אם הרב מחליט, אומרים אחרים, אין דרעי. לכל אחד משל אחר כדי להסביר את מערכת היחסים: דרעי הוא הנהג והרב הוא הווייז, דרעי הוא הפקח והרב הוא החוק, דרעי הוא הקפטן והרב הוא המאמן וכך הלאה, מוזמנות לתת אחד משלכן. נראה שש"ס במשבר מנהיגות. דרעי לא מגיע לכנסת כמעט בכלל, מה שמכעיס מאוד את השטח. "אריה בחורף", שר אריק איינשטיין, "עד אתמול היה מלך, החיות רעדו מצילו, עד אתמול היה זה היער שלו".
"זו תקופה קשה לחרדים", אומר דניאל אוזן.
זו תקופה קשה לכולם אם לא שמת לב.
"יש לי בני דודים שנלחמים בעזה. כל הזמן אני חושב עליהם".
ונראה לך הגיוני או מוסרי או הוגן שהם שם ואתה פה?
"אנחנו לא חס וחלילה נגד החיילים", אומר אוזן. "זה ויכוח של יותר מ-70 שנה, הוא לא התחיל עכשיו. גם הרב עובדיה אמר שצריך לנשק כל חייל שרואים ושאנחנו לומדים תורה בזכות החיילים. אבל מצד שני, אמר לביבי שיותר כואב לו על גזירת הגיוס (אחת מ'גזירות' הגיוס שלא התממשו – ד"פ) מאשר על מות בנו. יש פה ויכוח אידיאולוגי", אומר אוזן. "אנחנו מאמינים שאנחנו מגינים על עם ישראל. יש כאלה שתפקידם להילחם וכאלה שתפקידם ללמוד – והלימוד מגן".
יודע מה, אולי. אבל מה עם הלא-לומדים? על מה הם מגינים?
"הצבא לא כשיר לשירות של חרדים. מהמשפחה של אבי עלו 11 אחים, כולם התגייסו – וחוץ ממנו כולם חילונים היום. יש לי חבר צעיר ממני שלא לומד. אם הוא ילך לצבא, בטוח שהוא יהיה חילוני".
נורא ואיום. מצד שני, יציל חיים. גם זה ערך, לא?
"אבל אם הוא יהיה חילוני וישלח את הילדים לבתי ספר חילוניים, אתה יכול להפסיד פה דורות קדימה. אולי הילדים שלו יכלו להיות גדולים בתורה כמו הרב עובדיה?"
ואולי לא? אולי הם יכלו להיות מדענים או רופאים? ואולי הפחד של החברה החרדית מהתפקרות בניה היא חוסר אמונה בחוזק האמונה?
"כל אחד שומר על עצמו. הצבא צריך היה להתאים את עצמו לחרדים ולא עמד בזה".
ואולי בגלל הסיכוי שילדים ייפצעו או חלילה ייהרגו, חילונים לא ישלחו את הילדים שלהם לצבא ואז לא יהיה מי שישמור על הלומדים כמו שאמר הרב עובדיה?
"אני מאמין שאם כל עם ישראל ישמור מצוות וילמד תורה - לא יהיו מלחמות".
אה.
"זה מה שהיה בזמן דוד המלך".
אוקיי.
"הוויכוח הזה לא ייגמר", אומר אוזן. "אם לא תבינו שאנחנו מאמינים שלימוד התורה מגן על עם ישראל, אי-אפשר יהיה להתקדם".
חזרנו לנקודת ההתחלה: אני מוכן להבין את זה, אם אלה שלא לומדים יגנו על עם ישראל בדרכים יותר קונבנציונליות.
אחד מהאברכים מתערב: "הכישלונות של הצבא זה לא בגלל מחסור בכוח אדם או בחרדים - זה בגלל מחסור בשכל, הצבא יפה נפש. עדין. בגלל זה אנחנו לא מנצחים".
יפה נפש ועדין? אם ידליקו פה מאוורר תעוף מהחלון. אבל תודה על הניתוח הצבאי.
"אנשים חושבים שקל ללמוד", אומר האברך, "בוא תלמד איתנו שעתיים בכוילל נראה אותך".
אני אלמד שעתיים בכוילל ואתה תלחם שעתיים בעזה?
"אני לא יודע לירות".
אנשים מתאספים סביבנו והדיאלוג הופך לרב-שיח. עבדקן אחד שלא מוכן ללחוץ את ידי או לומר את שמו, מאשים את אדלשטיין שהוא קפלניסט וטוען שאצל החילונים משתמטים יותר. אני מראה לו סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מינואר, ובו נכתב ש-88.5 אחוזים מהגברים בוגרי החינוך הממלכתי החילוני מתגייסים, לעומת 13.5 אחוז מבוגרי החינוך החרדי. תגובתו: היהדות שלנו בת אלפי שנים, החילוניות שלכם זה ניסוי חדש שלא ברור אם ילך. הניסוי שלנו מחזיק אתכם בחיים, אני אומר ומראה לו נתונים מדצמבר 2024 לפיו משק בית חילוני שילם למס הכנסה פי 11 ממשק בית חרדי. זה לא עוזר.
ועדיין, למרות שאני מתעצבן, אני בטוח שהדרך לגייס חרדים ולהגביר את השוויון בנטל היא דרך אמפתיה והבנה ודיבור, בכוח זה לא ילך. וחוץ מזה בואו, יש גם חילונים מעצבנים שלא יודעים את הנתונים. ולא מעט מהם.
נהייתי צמא מהדיבורים. אני ניגש לסניף של רשת "מעיין 2000" כדי לקנות משהו קר. אני אמנם לא מכיר חלק גדול מהמותגים, אבל נדהם מהמחירים: זול פה!
מנהל הסניף, אבישר חג'בי, הוא איש גבוה ומאיר פנים. יש לו ילדים בעזה, הוא אומר, אבל "אני מאוד מכבד את לומדי התורה". הילדים שלו, לדבריו, לא מרגישים שהם פראיירים של לומדי התורה. הם מבינים שזה חשוב. לדבריו, הרבה ממצביעי ש"ס הם כמוהו.
אחלה. ומה עם הלא-לומדים?
"לדעתי צריכים להתגייס, אבל אני לא דובר של אף אחד".
הרב אמר שגם הם לא צריכים. זה לא מרגיז את הילדים שלך?
"אני לא מפרשן את הרב, חלילה, אבל לפעמים כשיש מעצורים צריך לשחרר אותם עם איזו מכה קטנה בשביל להגיע להבנות. בסוף", אומר חג'בי, "כולנו על אותה ספינה של מנו ספנות, אבל יש כאלה שמנסרים את הרצפה של התא שלהם כי 'שילמתי על זה'".
איך ממשיכים קדימה?
"בעזרת השם יהיה טוב אחי, יש עוד דברים חשובים: תראה את השוקולד הזה, עלה 13.90 לפני חודשיים, עכשיו 19. אבל אנשים ממשיכים לקנות".
שמש הצהריים הלוהטת מתחלפת באחר צהריים ירושלמי נעים. הרוח מלטפת את היהודי ואת הערבי, את החרדי ואת החילוני בלי לעשות עניין.
"יש פה עוד זווית שלא מדברים עליה", לוקח אותי מישהו הצידה ולוחש: "בזמן שאנחנו נאבקים, חלק מהרבנים האשכנזים, בעיקר בחסידויות, כבר עושים לעצמם דילים. הרב חושש שבסוף מה שיקרה זה שאלה שילמדו יהיו האשכנזים ומי שיגויסו בכוח יהיו רק הספרדים. זה האירוע האמיתי!"
ליד בית הכנסת אני פוגש את הרב ברוך דרעי, חתנו של הרב ואחיינו של אריה דרעי – סוג של אצולה ש"סניקית ואדם שמדבר לעניין – שאומר לי: "אנחנו לא תמימים. חלק מהרדיפה של החרדים זה כי אנחנו הולכים עם ביבי. צריך לעשות חשבון נפש אמיתי אם זה שווה את המחיר. בעניין של לימוד התורה, הרב אומר בעצמו: אין ימין ושמאל – זו אפילו לא סוגיה משנית. ובכלל, אם אתה שואל אותי, אין כבר דבר כזה ימין ושמאל. להערכתי", אומר דרעי, "ביבי לא יחזיק עוד הרבה זמן".
"לאריה דרעי יש את הדעות שלו", אומר דרעי, "אבל הציבור שומע למנהיג הרוחני. אתם מפספסים את הרב. שבויים בקונספציה. כמו שלא הבנתם לפני 7 באוקטובר, ככה אתם לא מבינים את הרב. הוא ציוני. הוא אוהב את החיילים, בוכה על החללים, על החטופים. ועדיין: פה יש אירוע דתי ויש דברים שעליהם הוא לא מוכן לוותר. אנחנו מרגישים רדופים בגלל ההתנהגות של המדינה. יש פה עוול, יש פה נקמנות, אולי בגלל מה שאמרתי לך קודם. אם ירעיבו ילדים חרדים זה לא יעזור".
הגזמת עם ההרעבה. ובכל מקרה, בישראל כל המגזרים מרגישים רדופים. כולנו מיעוטים.
"אתם מפספסים גם אותנו", ממשיך דרעי. "ומי מרוויח מזה? הקיצוניים. אין היום חרדי-ספרדי בלי בן משפחה בצבא. אנחנו חלק, אין פה שאלה. אם הקוראים שלך יכירו אותנו, הכל ישתנה. אם לא, מי שייפגע אלה הילדים והנכדים שלנו. אנחנו עוד יכולים לדבר, אבל מה יהיה איתם? הם יתרחקו. זה כואב לי. אני רוצה שהם יחיו יחד. אם יש נכונות, אפשר לתקן. רק צריך לדבר ולהכיר".
אתה קרוב אצל הרב. אם המכשולים יוסרו והצבא יתאים את עצמו, אתה חושב שהרב יתגמש?
"ברגע שתהיה הבנה שלא נוגעים בלומדים, יכול להיות שהדברים ישתנו. צריך רק שהכל יירגע קצת. שני דברים צריכים לקרות, שלא תהיה רדיפה ושהכל יהיה ענייני, ואז אני מאמין שהכל ייפתח מחדש. אני מאמין שהרב יגיד שמי שלא לומד שילך לצבא".
