אפילו אצל אלה שהתרגלו לסגנונו המשתלח של בנימין נתניהו בשנים האחרונות התרוממו השבוע הגבות בתימהון. ההתקפות של ראש הממשלה על מערכת המשפט היו חריגות גם בסטנדרטים שלו, וההתבטאויות הפומביות על תיאוריית הדיפ-סטייט הבהירו שהכפפות הוסרו והגבולות נפרצו. ההפתעה לא נבעה מהטקסטים, שחלקם מוכרים ובעבר כבר הופרחו לאוויר בפעימות מחושבות. ההפתעה הגיעה משום שרצף חריג של התנגשויות שיזם נתניהו עצמו, כמו גם צורת ההגשה, נתנו תחושה של אירוע מאורגן.
נתניהו חזר שונה מביקורו בארה"ב בתחילת פברואר. למעשה, כבר בנובמבר, בבוקר שאחרי ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות, סיפרו גורמים בסביבת ראש הממשלה שנתניהו באופוריה. "זו תחושה של בוקר שאחרי ניצחון הבחירות בישראל", תיאר זאת אז גורם בכיר. אחרי ארבע שנות ביידן, הוא הרגיש שהוא קם מהקרשים. הנסיעה לארה"ב פשוט הייתה עוד פיק על הרצף.
מהביקור אצל טראמפ וממסיבת העיתונאים המשותפת והחמה הוא חזר עם תיאבון להרחיב את השליטה וההשפעה שלו על המוסדות הממלכתיים והציבוריים, וכדי לעשות את זה הוא משתמש בטענת הדיפ-סטייט שמהותה בערך כזאת: אני נבחר על ידי הציבור הימני המהווה רוב, אבל שלטון הצללים של השמאל הפרוגרסיבי אוחז בצוואר של מערכת המשפט, בצבא, בשב"כ, באקדמיה ובתקשורת ולא מאפשר לי לממש את המדיניות שלי.
תיאוריית הדיפ-סטייט בישראל כמובן לא חדשה, אבל היא הייתה נושא צדדי שהשתרך בשוליים הסהרוריים של ניצי הליכוד ופעילי רשת. השבוע נתן לה נתניהו גושפנקא וחותמת רשמית. ואפשר להניח שלא סתם הוא הציף אותה פומבית בתזמון הזה: ניכר שהוא מבסס תשתית לקראת מהלכים שהוא מתכוון לבצע בעתיד. את חלקם אנחנו עוד לא מדמיינים.
ההשראה מגיעה כאמור מארה"ב. מהות הקדנציה הראשונה של טראמפ הייתה לשכנע את האמריקני הממוצע שהוא קורבן של הדיפ-סטייט ושל דמוקרטים שאוחזים בכיסאות הנכונים. אחרי שהפסיד ב-2020 הוא טיפח את הטענה שתוצאות הבחירות זויפו, ומשרוקית הכלבים הזו דרבנה את ההסתערות על הקפיטול. גם בארבע השנים שלו מחוץ לבית הלבן הוא לא זנח את התיאוריה לרגע.
זה עבד לו, וציבורים גדולים בארה"ב שוכנעו שמתנהלת נגדו קנונייה אמיתית. בינתיים טראמפ ניתק את עצמו מהתקשורת המסורתית, שמר על קשר מסוים רק עם ערוץ הבית שלו "פוקס ניוז", ודילג מעל המתווכים כדי לתקשר ישירות עם הקהל, בעיקר ברשת Truth Social שהשיק אחרי שנחסם בפלטפורמות האחרות. מאז חזר לבית הלבן הוא מפטר באבחה את כל מי שלא מתואם עם הרעיונות והמדיניות שלו וממנה אנשים שנויים במחלוקת.
נשמע מוכר? התקופה שחלפה מאז חזרתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב שכנעה את נתניהו שהדבר לא רק אפשרי בישראל, אלא גם לגיטימי. אם מנהיג-העולם-החופשי-לכאורה יכול להתנהג ככה, למה אני לא יכול?
בהתאמה נרשמה עלייה בהתבטאויות שלו בעניין הדיפ-סטייט, וזו הגיעה לשיא בציוץ שהציג את התיאוריה כעובדה ועלה בחשבון הרשמי של לשכת ראש הממשלה – זה ששמור בדרך כלל לחומרי הסברה ולא לפוליטיקה. הציוץ גרר ביקורת ואכן נמחק מהר יחסית, אבל מצא את דרכו ליוזרים האישיים-פוליטיים של נתניהו בעברית ובאנגלית, תוך שהוא קושר בין נתניהו וטראמפ ובין שתי המדינות כדי לייצר זהות ושותפות.
כמו טראמפ, גם נתניהו ניתק מגע מהתקשורת המיינסטרימית בישראל. אפילו בהתפתחויות דרמטיות במלחמה ובמו"מ על עסקת החטופים הוא לא טורח לכנס מסיבות עיתונאים, וראיונות הוא נותן רק לערוץ 14 כשהוא מרגיש שהבייס צריך זריקת עידוד. מעבר לזה הוא מסתפק בהצהרות מוקלטות מעל ראשיהם של כלי התקשורת. זה נוהל יעיל מבחינתו בימים אלה משום שהוא לא צריך להתעמת עם שאלות קשות על שיטת הניהול שבמסגרתה דחק החוצה את הרמטכ"ל הרצי הלוי, ואוטוטו הוא עושה את זה גם ליועמ"שית ולראש שב"כ.
ויש לנתניהו פלטפורמה נוספת לדבר ישירות אל הציבור. הוא החליט שמהמשפט שלו הוא יעשה לימונדה. לכן גם בעדותו השבוע הוא ניסה לשתול במוחו של הציבור הימני שהבחירות הוטו נגדו. "עשו קמפיין שיטתי להטות את הבחירות ב-2019 בשיתוף מלא עם התקשורת כדי להדיח אותי", אמר בבית המשפט המחוזי והוסיף: "99% מההדלפות בתיקים יצאו מהפרקליטות, והן היו הדלפות מגמתיות ושקריות שכולן נגדי".
זו לא הייתה הערת אגב שנפלטה לו בלחץ המעמד על דוכן העדים. לשכתו דאגה להפיץ את הדברים ולהדהד אותם, מה שמוביל למסקנה שהם יהוו תשתית למשהו אחר שייבנה בהמשך. נתניהו עומד בפני תקופה מורכבת בשל מסמוס עסקת החטופים, החזרה ללחימה, התקציב וחוק הגיוס שתקוע לו כמו עצם בגרון. ייתכן שהרעיון שאימץ מטראמפ הוא חלק מהמיתוג המחודש. וייתכן שהוא לגמרי במקום אחר: רואה את הבחירות באופק ופועל בהתאם.
