עוד לפני שברור היקף הפגיעה שהסבה ישראל לאיראן ועוד טרם מימוש מלוא התגובה מצד טהרן, ברור כי מדובר באחד המהלכים האסטרטגיים הדרמטיים שקידמה ישראל בעשורים האחרונים בפרט, ומאז הקמתה בכלל. מדובר בפגיעה באיום הקיומי המרכזי עליה שהלך והתעצם במשך כשלושה עשורים, וייתכן שהייתה צריכה להינקט זמן רב לפני כן, במקום ההתבוססות בדיונים ובדילמות לגבי עסקאות בינלאומית עם המשטר האיסלאמי שנועדו לעכב את התקדמותו לפצצת גרעין.
המשטר האיראני ספג פגיעה חסרת תקדים בכוחו וביוקרתו, אולם אינו ניצב לקראת קריסה, כאוס פנימי וההתעוררות מחאה מצד הציבור האיראני - שרובו אומנם עוין את השלטון, אך חש במקביל פגיעה בכבוד הלאומי נוכח המתקפה
למרות הישגי המתקפה, ובראשם פגיעה ברכיבים קריטיים בתכנית הגרעין של איראן - בעיקר אתר ההעשרה בנתנאז - ובצמרת מערכת הביטחון האיראנית, אסור להיקלע לשאננות ולהפרזה שלא פעם רווחו בעקבות הישגים צבאיים במלחמה הנוכחית. המשטר האיראני ספג פגיעה חסרת תקדים בכוחו וביוקרתו, אולם אינו ניצב לקראת קריסה, כאוס פנימי וההתעוררות מחאה מצד הציבור האיראני - שרובו אומנם עוין את השלטון, אך חש במקביל פגיעה בכבוד הלאומי נוכח המתקפה.
המשטר בטהרן כרגע רווי יצר נקם ושאיפה לשיפור דימויו מבית ומחוץ. בעקבות כך, סביר כי ישראל ניצבת בפתח מלחמה שעיקרה מתקפה מסיבית של טילים וכטב"מים, בהיקף ובעוצמת פגיעה רבים מכל אלה שחוותה בעבר. בוודאי יותר ממתקפת הטילים העיראקית ב-1991, אך גם יותר ממתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, ומהפגיעות שנגרמו על ידי חזבאללה, החות'ים והאיראנים עצמם במהלך המלחמה. מעבר לפוטנציאל הפגיעה, ייתכן שמדובר יהיה גם במערכה ארוכה הרבה יותר משתי התקיפות האיראניות שהתרחשו ב-2024 והסתיימו לאחר כמה שעות.
המענה האיראני צפוי להתבטא בעוד זירות: ההפעלה "השגרתית" של החות'ים, "השלוח" היעיל ביותר של טהרן כרגע; דחיקת המיליציות השיעיות בעיראק לתרום למערכה; לחץ כבד על חיזבאללה המצוי בחולשה חסרת תקדים אחרי המערכה בסוף 2024, ומול שלטון מבוסס יחסית שלא מהסס בביירות, ולתבוע פירוק של הארגון מנשק, ודעת קהל העוינת את רעיון השיבה למלחמה; ניסיונות פגיעה ביעדים ישראליים ויהודים בחו"ל; וכן פעולות בממד הסייבר שתכליתן פגיעה בתשתיות לאומיות של ישראל, או הפעלת תשתיות בתוך המדינה שטהרן שוקדת מזה זמן על טיפוחן.
אתגר סבוך במיוחד קשור להתנהלות איראן מול הזירה הבינלאומית. טהרן המוכה והמופתעת נתונה בדילמה נוכח דו"ח קשה של סבא"א שפורסם אמש בהקשר לאפשרות שהסנקציות נגדה יחודשו בקרוב, ויהיו ודאיות אם תחליט על מהלכים דרסטיים כמו פרישה מה-NPT (האמנה להפצת נשק גרעיני), קל וחומר הכרזה על "הסתערות" לקראת פצצה. דילמה נוספת מגולמת בהבטחה האיראנית הוותיקה לפגוע בכוחות אמריקאים במזרח התיכון אם תותקף בידי ישראל, והיא חריפה מבעבר נוכח העובדה שממשל טראמפ הבהיר בפומבי כי אינו נוטל חלק במתקפה הישראלית. לפחות כרגע, נראה כי האיראנים יחתרו להתמקד בישראל וישתדלו שלא לפתח חיכוך ישיר עם וושינגטון, אבל במזרח התיכון שלטת דינמיקה של הסלמה לא צפויה שיכולה להביא לכך, וכן לפגיעה איראנית במדינות המפרץ.
תכנית הגרעין האיראנית נפגעה קשות, אולם לא סביר שטהרן תנטוש אותה, וסביר כי תפעל לשיקומה ואף תטען שהמתקפה הוכיחה את היותה "מדינה מאוימת" ומצדיקה את הצורך שלה בנשק רב עוצמה
תכנית הגרעין האיראנית נפגעה קשות, אולם לא סביר שטהרן תנטוש אותה, וסביר כי תפעל לשיקומה ואף תטען שהמתקפה הוכיחה את היותה "מדינה מאוימת" ומצדיקה את הצורך שלה בנשק רב עוצמה. האתגר יחייב את ישראל לגייס את המערכת הבינלאומית, ובראשה ארה"ב והאירופים, כדי לקדם מעטפת מדינית למהלך הצבאי שקודם, לצד המשך פעולות צבאיות חשאיות וגלויות.
התקיפה נגד איראן מהווה - יחד עם המערכה המוצלחת נגד חיזבאללה (וקריסת משטר אסד, שהיה תוצר נלווה עקיף של המלחמה) - את אחד ההישגים האסטרטגיים הבולטים בעימות האזורי שמתנהל מאז אוקטובר 2023. המהלך הישראלי גם משקף לימוד לקחים ממחדל 7 באוקטובר, ובמוקדו נטילת יוזמה, לצד הפתעה והונאה מוצלחות, וכן גדיעת איום קיומי לפני הבשלתו המבצעית והאסטרטגית.
ד"ר מיכאל מילשטייןכל אלה עומדים בסתירה למערכה בעזה שהחלה במתקפת פתע כואבת וחשפה מחדל אסטרטגי עמוק, ונמשכת כעשרים חודשים בלי שמתממש "ניצחון מוחלט" - גם כאשר הוכרז על שינוי דוקטרינה ויתר התקפיות. השלב הנוכחי של המערכה בעזה, שהחל כשישראל שבה ללחימה ב-18 במארס, מסב נזק רב-ממדי מתמשך: ניכר קושי במימוש היעדים האסטרטגיים, ובראשם הכרעת חמאס ושחרור חטופים באמצעות "עוד כוח"; בזירה הפנימית גובר העומס על מערך המילואים ובולט היעדר השוויון בנטל; הזירה הבינ"ל מפגינה חוסר סובלנות גובר ומאיימת בסנקציות; היחסים עם העולם הערבי מתערערים והנורמליזציה עם סעודיה מתרחקת; וניכר שרוב הפרויקטים הנבראים, דוגמת ה-GHF וחימוש המיליציות, מקרטעים בלשון המעטה ועלולים ליצור ביצה טובענית מדגם לבנוני או סומלי.
מעבר לעשייה מדינית נבונה ושיתוף פעולה ביטחוני, נדרש גם לבחון את סדר העדיפויות האסטרטגי, שמחייב להתמקד באיראן ולשים בעדיפות משנית זירות שבשלב הזה לא מניבות הישגים, ואף גורמות נזק וסיבוכים - ובראשן עזה
המערכה נגד איראן רק החלה, ולא ברור כאמור מתי ואיך תסתיים. ישראל צריכה ועוד תידרש לגיבוי בינלאומי (ולא רק מצד טראמפ) ויציבות בקשריה עם מדינות האזור החרדות ליציבותן ולשוק הנפט. זאת, כדי לחזק את התפיסה ולפיה היא פועלת בשיקול דעת ומקדמת יעדים שיהיו לטובת המזרח התיכון והעולם. מעבר לעשייה מדינית נבונה ושיתוף פעולה ביטחוני, נדרש גם לבחון את סדר העדיפויות האסטרטגי, שמחייב להתמקד באיראן ולשים בעדיפות משנית זירות שבשלב הזה לא מניבות הישגים, ואף גורמות נזק וסיבוכים - ובראשן עזה. ההישג המגולם במתקפה הנוכחית נגד איראן אינו רק הסרת האיום הגרעיני, אלא אפשרות לחתום חזית שכיווניה הכלליים כרגע מבשרים על יותר נזק מתועלת.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
