הדבר הראשון שתופס לך את העין בסיור בגולן הסורי הוא ההרס שהותירה מלחמת האזרחים. בניגוד לעזה, שם חלק ניכר מהמבנים שוטחו לקרקע - גג נושק למרתף – כאן הבניינים עומדים על תיליהם, אבל הם מחוררים כמו פומפייה מפגזים ורקטות. בחלקם אפשר עדיין לראות את העמדות שהקימו האזרחים כשנלחמו בצבאו של בשאר אסד.
החקלאות חרבה לחלוטין מלבד כמה כבשים, עיזים ורועים שמזגזגים בין הבולדרים (סלעי בזלת ענקיים). גם הבתים המעטים שנותרו עומדים כמעט שאינם ראויים למגורי אדם, אבל כשאתה עוצר לידם, תחילה יוצאים מהם ילדים, אחר כך הנשים, ולבסוף אב המשפחה – מנופפים בידיהם לשלום. "לא הבאתי כלום לתת להם", אומר סגן אלוף ו', שיושב בג'יפ לידי.
אנחנו נוסעים ברכב בודד בשטח סוריה. מדי פעם מתגנב החשש שאולי השלווה הזאת היא מדומה, אבל היא לא. לאט-לאט, בהדרגה, בהשפעת פעילות משולבת – מבצעית, הנדסית ודיפלומטיה צבאית – מצליח צה"ל ליצור נורמליזציה בגולן הסורי.
הנורמליזציה הזאת בנויה על דוקטרינת הגנת הגבולות החדשה של צה"ל, שעוצבה בעקבות אסון 7 באוקטובר 2023 בעוטף עזה. מהותה הפשוטה היא: הגנה על היישובים האזרחיים לא תתחיל מקו הגבול, בין אם מדובר בעוטף עזה, בגבול לבנון או בגולן הסורי. האויב – כל אויב בהווה ובעתיד – יפגוש תחילה את לוחמי צה"ל ואת מערך המודיעין הקדמי, אחר כך ייתקל במכשול קרקעי עצים, ורק אחר כך במערך הגנה בתוך הגבול, צמוד ליישובים.
הגולן הסורי באזור קוניטרה, שם הייתי בימים האחרונים, לא נראה מאיים, אבל המפקדים בגזרה מזכירים פעם אחר פעם את "הפיק-אפים" (טנדרים), שאיתם הגיע אבו מוחמד אל-ג'ולאני (אחמד א-שרע) מצפון סוריה וכבש את דמשק תוך כעשרה ימים. שלא לדבר על דאעש, שהשתלט איתם על המזרח התיכון.
כל כלי רכב שנמצא בידי ג'יהאדיסטים ומסוגל לנוע במהירות של יותר מ-30 קמ"ש נתפס כאיום. ולכן, המוצבים של צה"ל, שהם בעצם קו ההגנה הקדמי ונמצאים במה שנקרא כעת "מרחב האבטחה", אמורים להבחין בכלי הרכב האלו, בעיקר אם יושביהם חמושים, להרחיקם תחילה בירי אזהרה ואחר כך באש לתכלית.
אבל למעשה, המוצבים הקדמיים האלה שצה"ל בנה במרחב האבטחה (אזור החיץ) בגולן הסורי אינם מערך ההגנה הראשון שייתקל בו אויב. על-פי דוקטרינת הגנת הגבולות החדשה, יותר מעשרה קילומטרים מעבר לקו המוצבים – אמור אויב מתקרב להיות מזוהה באמצעות המודיעין, והוא יותקף באמצעות מל"טים, רחפנים, ואם צריך גם מטוסי ומסוקי קרב, וכמובן ארטילריה.
צה"ל מחזיק היום עשרה מוצבים על הקו שמהחרמון בצפון ועד משולש הגבולות ירדן-סוריה-ישראל באזור אל-חמה. מדובר בשני מוצבים בחרמון ושמונה נוספים ברמת הגולן הסורית, במרחק של 7-4 קילומטרים משטח ישראל. אלו אינם מוצבים מהסוג שהכרנו עד 7 באוקטובר 2023, אלא מחנות צבאיים מבוצרים היטב בגודל של כפר נופש סטנדרטי, שאמורים להכיל כוח פלוגתי ואף יותר, כולל טנקים וארטילריה. אבל הם בפירוש לא כפרי נופש, אלא מתקנים צבאיים שמיועדים לשהייה ארוכה בחום הקיץ ובקור של הגולן בחורף, ושמתוכם אפשר להילחם ביעילות.
בניגוד למוצבים-כביכול בעוטף עזה לפני הטבח, שהיו בעצם מחנות שהייה בלבד, צה"ל השקיע כאן הרבה, בין השאר בביצור בסוללות עפר גבוהות ובמכלי אסקו (מעין רשתות ברזל בצורת קובייה שבתוכן ברזנט הממולא בחול וחצץ להגנה מפני ירי נשק קל או פגזים. המכלים משמשים חומה מודולרית שאפשר לפרק ולהחליף). בתוך המוצבים נמצאת מיטב הטכנולוגיה הצבאית והאזרחית הדרושה לשהייה ארוכה. המפקדים בגזרה קוראים להם "פיתה", ממש כמו שקראנו אנחנו למוצבים של הצבא הסורי כשעדיין השקפנו אליהם משטח ישראל. אבל הפיתה הישראלית הרבה יותר גדולה וטכנולוגית מהפיתה הסורית.
חושבים גם על צבאות מודרניים
פה ושם, תוך כדי נסיעה, ניתן להבחין בעמדות שהיו של הצבא הסורי ואפשר להבין למה הוא התפרק כשאל-ג'ולאני והג'יהאדיסטים שלו יצאו מאידליב והחלו לנסוע דרומה. העמדות והמבנים שבהם שהו חיילי צבא אסד פשוט לא ראויים למגורי אדם, מה גם שלא הגנו על יושביהם, ודאי לא מפני רקטות RPG ופצצות מרגמה. אבל זה היה בעבר.
מול מערך המוצבים של צה"ל נמצא קו התילים הראשון – גבוהים כמו בגולן הישראלי – שמאפשרים תצפית וירי לעבר השטח שמוחזק כעת בידי ישראל. בעקבות מאמצים של צה"ל ודיפלומטיה צבאית נוצרה הסכמה עם הצד השני לגבי אזורי מניעת חיכוך והתקרבות לעבר כוחות צה"ל.
כשנעים על פני מפת הגולן הסורי ממזרח למערב, נמצא מאחוריי – כלומר ממערב למערך המוצבים – המכשול החדש שעובר על קו הגבול הבינלאומי שמכונה "הקו הסגול". המכשול הקודם, שעודנו קיים, מורכב מגדר פלדה גבוהה ותעלה נגד טנקים רדודה. המכשול החדש אמור לעכב תנועה של כל כלי רכב אפשרי, כדי למנוע הסתערות מהירה על היישובים הישראליים והדרוזיים ברמת הגולן.
המכשול הזה אמור לעכב לזמן רב גם אמצעי גישור של צבאות מודרניים וגם תנועת טנקים. זאת בגלל מבנהו, שמורכב בצורה סכמתית מבולדרים, אחריו תעלה שעומקה שישה מטרים ומעברו השני סוללת עפר גבוהה.
העבודה על הפרויקט הזה התחילה ביוזמת אוגדת הבשן, ועברה את כל האישורים, כולל המדיניים. היא מתנהלת במקומות מסוימים בקצב של 150 מטר ביום. במקומות מסולעים, והם הרוב ברמת הגולן, הקצב הוא של 25 מטר ביום. "כ-23 קילומטרים מהמכשול הזה הושלמו", אומר סא"ל ו', קצין ההנדסה של האוגדה. "יש לנו עוד 35 קילומטר להשלים, וגם את זה נעשה בתוך זמן סביר".
הוא מהרהר לרגע ומוסיף: "תראה, העבודות האלו מתבצעות בחלקן על-ידי קבלנים אזרחיים ובחלקן על-ידי ציוד מכני הנדסי כבד של צה"ל. אבל זה לא עולה הרבה, כי מדובר בעבודות עפר בלבד ואנחנו לא צריכים לצקת בטון. המכשול הזה מעוצב כך שהוא מחייב את כל מי שבגולן לנוע רק על הצירים הראשיים ולא בשטח, וזה מקל גם על התצפיות וגם על הכוחות המגינים".
הטרנספורמציה של הדרוזים
עיקר המרוויחים מההקמה המהירה של המכשול הם הדרוזים בגולן, שרבים מהם מחזיקים בציוד מכני כבד ומבצעים את עבודות העפר. ניכרת התעוררות מרשימה בכפרים שלהם בגולן הישראלי, כנראה כתוצאה מהעבודות הללו. אם להתבסס על מה שראיתי בתקופת מלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ, לא מעט מבני העדה הדרוזית יהפכו אמידים מאוד, אולי אפילו עשירים מאוד, כתוצאה מהקמת המכשול ועיצוב המרחב בידי צה"ל.
ובכלל, ישנה טרנספורמציה ביחסם של הדרוזים בגולן לישראל. בשנות ה-80, כשלה המדינה בניסיון להכריח אותם לקבל אזרחות ותעודות זהות כחולות ועוררה התנגדות אלימה. אבל טבח 7 באוקטובר וטיל חיזבאללה שהרג 12 ילדים כשפגע במגרש כדורגל במג'דל שמס בקיץ שעבר, גרמו לתפנית. קצין בכיר בגזרה סיפר לי שרבים מהדרוזים בגולן לא רק מבקשים תעודות זהות ישראליות, אלא גם דורשים להתגייס לצה"ל. הסיבה היא שאזרחות, וקל וחומר שירות בצה"ל, מעניקים סיכוי גבוה יותר לקבל ממערכת הביטחון עבודות קבלניות בהקמת המכשול החדש ולהתבסס כלכלית.
גם מעברו האחר של הגבול השתנה יחסם של הדרוזים לישראל. למשל בכפר חאדר, שאינו מרוחק מהגבול, ובו פעלו נגד ישראל גורמים בחסות חיזבאללה. כעת, בהתאם למסורת הדרוזית העתיקה של נאמנות למי שנמצא בשלטון, טוענים שם שברגע שישראל הובילה לסילוק חיזבאללה מרמת הגולן, הם חדלו לקחת חלק בפעולות עוינות כלפיה.
ככלל, האזור שנותר בעייתי הוא בדרום רמת הגולן הסורית, בין מפגש הגבולות ירדן-סוריה-ישראל במערב לבין כביש דמשק-דרעא במזרח. באזור זה יושבים שבטים בדואיים סוניים, שחלקם ג'יהאדיסטיים ועדיין פועלים בחסות דאעש. באזור הזה היו ניסיונות לאתגר את צה"ל, אבל אחרי שתי היתקלויות שבהן נהרגו ג'יהאדיסטים שהניחו מארבים לכוחות המפטרלים, נרגע גם האזור הזה.
בכל הגולן הסורי נמנעים חיילי צה"ל מחיכוך ישיר עם האוכלוסייה המקומית, אבל הם לא מאפשרים לחמושים להתקרב אליהם מעבר לקו התילים השני, שנמצא כ-15-10 קילומטרים מגבול ישראל. הקשר של צה"ל וישראל עם הדרוזים באזור א-סווידא הוא טוב, אבל שם מבקשים שלא נאמץ אותם יותר מדי אל חיקנו כדי ששאר האוכלוסייה בסוריה לא תראה בהם משת"פים.
ישראל מפעילה באזור קוניטרה, בתוך שטח סוריה, שתי מרפאות ומעין חדר מיון כדי לטפל בפצועים מבני המקום. נראה שאט-אט צה"ל מצליח לעצב נורמליזציה שמתבססת על המוצבים והמכשול החדש, שנקרא, כמתבקש, "מזרח חדש".
