חוק גיוס אמיתי לא יעבור בעידן הקרוב. ליותר מדי פוליטיקאים ציניים יש יותר מדי מה להפסיד. לפיכך אפשר בינתיים להעלות כמה שאלות עקרוניות, פרקטיות ומוסריות, אל מול הקונצנזוס הנדיר בדבר ההכרח לגייס חרדים, קונצנזוס שמתעצם, ובצדק, על רקע האובדן, הסבל והנטל שגובה המלחמה.
עמדתי הלא פופולרית היא שיש גם סיכונים בכך שמשאלת הלב לגיוס משמעותי של צעירים חרדים תתגשם. ראשית, מסוכן שצה"ל, שמכבד את הדת, אבל נבנה על אתוס ציוני חילוני, יהפוך לצבא אמוני שנלחם למען השם. במקום הגנה על המדינה ועל אזרחיה מפני אויבים, ערבות הדדית ורעות, נקבל מנוע של להט משיחי להכות במי ש"מחרף, מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל". מילותיו של תא"ל (מיל') עופר וינטר, עדות לכך שאש הקודש כבר מכרסמת באתוס הצה"לי השפוי. אל תתבלבלו: אם בסופו של יום יגויסו צעירים חרדים, הם לא יהיו החנונים הלמדנים. רובם יהיו ימין קיצוני ו/או משיחי. ראו את גדוד "נצח יהודה", שהפך לחממה של אידאולוגיה קיצונית ולמעשי אלימות חוזרים ונשנים נגד פלסטינים.
צבא שמרני יהיה צבא עוין לנשים. כבר היום הן מפריעות בעיניים ללא מעט חיילים ומפקדים, בעיקר חרד"לים. תחשבו כמה הן יפריעו לחיילים חרדים. לובי פוליטי ורבני עוצמתי עם שלוחות בצה"ל, מצהיר מפורשות שנשים לא צריכות לשרת בצבא. למרות שנקבע שלנשים יש זכות לשרת בכל תפקיד, יחידות החוד והסיירות המובחרות נותרו ריקות מנשים. שילובן, שנעשה בצעדי צב, ייבלם כליל בצבא אמוני.
"החשמונאים" לדוגמה
החטיבה החרדית "החשמונאים" רק הוקמה וכבר מיהרה להוכיח מה יעלה גם בגורלם של להט"בים בצבא משתנה. לא מזמן בוטל גיוסו של צעיר חרדי הומו לחטיבה. ועדת הקבלה החליטה שהוא לא הולם את ערכיה. בקרוב הוא לא יהלום עוד ועוד יחידות בצה"ל. יותר מ-30 שנה חלפו מאז שרה"מ ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל הורה לשנות את פקודת מטכ"ל כך שהומואים יוכלו לשרת בלי הסתרה, בלי רדיפה ובגאווה. עידן הנאורות הזה יתפוגג עם גיוס משמעותי של חרדים.
אין מספיק חיילים, נכון, אבל שום חוק גיוס לא יפתור את זה כרגע. הפתרון הפרקטי, המהיר והצודק, הוא להחזיר את החטופים ולשים קץ למלחמה. עכשיו. האבסורד הוא שגם זה בידי הסיעות החרדיות
לו מי שמסרבים לשרת בצה"ל היו גם כנף השלום והמתינות בממשלה הזאת, דוחפים להסדרים, מרעישים עולמות על מצוות פדיון שבויים - היה בסרבנות שלהם היגיון פנימי. אבל למרות שהם יודעים היטב שחיילי צה"ל מוסרים את נפשם למען היעד הפיקטיבי "ניצחון מוחלט", שהמלחמה נעדרת יעד מדיני או צבאי קונקרטי, ושיעודה האמיתי הוא הישרדות נתניהו - האצבעות שלהם הן שמשגרות אל התופת ילדים של אחרים. אלמלא הטירוף הזה, הייתי מוסיפה לרשימה עוד טיעון לא פופולרי: שמדינה חזקה, עם אתוס עמוק של שירות, שאינה בוחרת לכלוא את עצמה בלחימה רצופה, מסוגלת להכיל סרבנות אידאולוגית מכל סוג.
אלא שרק לאחרונה נשלח לכלא סרן (מיל') רון פיינר, מ"פ בגדוד 8207 של חטיבת הנח"ל הצפונית, בשל סירובו, אחרי 260 ימי מילואים, לשוב ולהתייצב. "אני מזועזע מהמלחמה הבלתי נגמרת בעזה, מהפקרת החטופים ומהמוות של חפים מפשע", אמר. איך אפשר לסבול את הסנקציות נגדו, או נגד שני לוחמי הנח"ל שאחרי שנה וחצי של לחימה סירבו לחזור לרצועה ונכלאו – מול אפס הסנקציות כלפי סרבנים חרדים כרוניים?
שלי יחימוביץצילום: אלכס קולומויסקיבסקר שפורסם כאן אתמול, אמרו 56% מהמילואימניקים שאם לא יחול שינוי בגיוס חרדים, תיפגע המוטיבציה שלהם לשרת. זה מובן, אלא שהמוטיבציה כבר פגועה קשות מקץ שנתיים של הקזת דם ושחיקת הגוף והנפש. תחושת הדחיפות להגן על הבית התחלפה בתחושה של חלקם לפחות, שחייהם, שלומם, משפחותיהם ופרנסתם הפכו לכלי במשחק פוליטי ציני. אין מספיק חיילים, נכון, אבל שום חוק גיוס לא יפתור את זה כרגע. הפתרון הפרקטי, המהיר והצודק, הוא להחזיר את החטופים ולשים קץ למלחמה. עכשיו. האבסורד הוא שגם זה בידי הסיעות החרדיות.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.25
