אנחנו רואים אותם, אמר לי חייל שמשרת באזור חאן יונס, לא רחוק מהמבנה הממולכד שבו נהרגו ארבעה חיילים. אין צורך במשקפת. מתנהלים שם, מול עינינו, חיים מלאים. יש תנועת אנשים ומכוניות, יש שוק, יש אפילו מסעדות. זה האזור ההומניטרי. אבל יש קו, כביש סלול, שאסור להם לעבור. מי שעובר אותו – דמו בראשו. הוא לא יחזור לאזור שבו מתנהלים חיים כמעט נורמליים.
זו מציאות סוריאליסטית. צה"ל יכול להרוס כל בית באזור האסור, שחלק מהחיילים קוראים לו "שכונת חמאס". האזור נקרא כך משום שלא בכל בית שני, אלא כמעט בכל בית, יש שאריות של חמאס או פתח של מנהרה. צה"ל לא שש אלי הרס וחורבן. אבל ברור שברגע שמחבל חודר לשטח האסור, הוא מגיע כדי למלכד מבנה או כדי להטמין מוקש. המחבל יחוסל והמבנה ישוטח.
לא ברור מדוע המבנה שאליו נכנסו החיילים ביום שישי בבוקר לא נהרס. שמענו את דובר צה"ל, ולא לנו להיכנס לשיקולים בנוגע לכל מבנה. לא הכול חשוף וידוע. ולא, אמר לי החייל, אין לנו שום תשוקה להרוס הכול. צה"ל נוקט זהירות. לא משום שהוא חס על חיי רוצחים. משום שיש סיבות מבצעיות. ויש גם סיבות שקשורות לדין הבין-לאומי, שאלה שהובילו אותנו ביגון שאולה למפולת הבין-לאומית מצפצפים עליו. עד שלא יהיו סנקציות של כל העולם נגד ישראל, כולל אמברגו נשק, הם לא ינוחו.
כך שהטענות, ויש טענות, הן לא למפקדים בשטח ובוודאי לא לחיילים. הם עושים את מה שהם צריכים לעשות. כן, יש גם חריגים. יש גם חשש לפשעי מלחמה. חקירות רבות נפתחו. אבל זה לא הכלל. זה היוצא מן הכלל. הטענות הן לדרג המדיני, שהלוואי שהיה מדיני. הוא כבר מזמן פוליטי. ואם נדייק – הדרג הקואליציוני. אין צורך להיות רמטכ"ל או אלוף פיקוד דרום לשעבר כדי לדעת שהאסטרטגיה של הטריומווירט – נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' - הובילה אותנו לשפל חסר תקדים. והטקטיקה, שהיא פועל יוצא של הנחיות הדרג הקואליציוני, לא מובילה אותנו לשום מקום. איך אפשר לקחת ברצינות מי שאמר לנו, בערך עשר פעמים, שאנחנו כפסע מניצחון מוחלט? ומאז אנחנו כמעט באותו מקום שבו ה"כפסע" נאמר. נכון, יש גם הישגים. הסינווארים חוסלו. כך גם כל הצמרת הפיקודית של חמאס. אבל חמאס היה ונותר תמנון. עכשיו הוא ארגון גרילה.
דווקא עכשיו, כשעוד ארבע גופות מונחות לפנינו, כשצה"ל משווע למתגייסים, נתניהו מנסה לקדם עוד חוק השתמטות. מעולם לא היה ראש מדינה שעשה כל מאמץ כדי לפגוע ביודעין בצה"ל, בחוסן הלאומי, בישראל
דווקא ההישגים מאפשרים לישראל לעבור לשלב המדיני. בחודש מרץ הוצגה התוכנית המצרית לרצועת עזה. התוכנית כוללת שיקום בהשקעה של 53 מיליארד דולר, שלטון בחסות "ועדת טכנוקרטים" שתנהל את עזה, בשיתוף עם רשות פלסטינית משודרגת, בניית 200 אלף דירות בשלב הראשון, ועוד מספר דומה בשלב השני, הצבת כוחות שלום ערביים, וכמובן – הפסקת המלחמה ושחרור כל החטופים. העיתון "אל-אהרם" פִּרְסֵם פרטים נוספים. הם דווקא שואפים לריביירה. אבל בלי טרנספר.
התמודדות חסרת סיכוי של צבא סדיר מול כוחות גרילה
תוכנית אידיאלית? נניח שלא. אבל האלטרנטיבה לתוכנית המצרית היא "התוכנית הישראלית". כלומר, התמודדות חסרת סיכוי של צבא סדיר מול כוחות גרילה. אנחנו צדים אותם. הם צדים אותנו ומזנבים בנו, בדיוק לפי ההודעה של אבו-עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס. במלחמת גרילה היתרון המובנה הוא של מחבלי חמאס. הם מתחבאים. החיילים חשופים. שמונה הרוגים בשבוע שעבר. אנחנו נושמים לרווחה על כל יום שעובר ללא "הותר לפרסום". אנחנו באבל לאומי על כל "הותר לפרסום". זה היה כואב בחודשים הראשונים. זה הרבה יותר כואב בחודשים הללו. משום שאנחנו לא במלחמה. עובדים עלינו. אנחנו בתוך ביצה. החיילים שלנו ברווזים במטווח. והעובדה שיש הפצצות וכל יום נהרגים עוד פלסטינים כבר לא משפרת את מצבנו. היא פוגעת בנו. הנזק המדיני גדול יותר מהתועלת הצבאית.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזייש לאן לרדת. הטריומווירט לא יעצור עד שהוא לא ידרדר את ישראל למעמד של דרום-אפריקה. כמעט כל משפט שיוצא לבן גביר ולסמוטריץ' מהפה הוא דלק למדורת השנאה לישראל. הם לא לבד. גם אהוד אולמרט, בוגי יעלון ויאיר גולן לא מוותרים על תרומה משלהם. אבל הראשונים הם השלטון. האחריות שלהם הרבה יותר גדולה. והם לא מסוגלים לסתום את הפה. יש שרים בממשלה שתולשים את השערות. הם יודעים שמדובר באסון. אבל מה שהם אומרים פה ושם בשיחות פרטיות הם חוששים לומר לציבור. ספק אם הם מרוויחים משהו. ישראל מפסידה הרבה.
ועכשיו, דווקא עכשיו, כשעוד ארבע גופות מונחות לפנינו, כשצה"ל משווע למתגייסים, נתניהו מנסה להציל את עצמו ולקדם עוד חוק השתמטות. מעולם, אבל מעולם, לא היה ראש מדינה שעשה כל מאמץ כדי לפגוע ביודעין בצה"ל, בחוסן הלאומי, בישראל. ונותר לנו רק לתהות. עד מתי?
